2007-11-11
להקת המטאל האמריקאית Seventh Calling נוצרה כתוצאה ממפגש ארעי בין שני גיטריסטים וותיקים בסצנת המטאל האמריקאית, גם אם בלתי ידועים מחוץ לאזור שלהם, Lance C. Lange ו Steve Handel, זה היה המפגש ביניהם, והראש המוזיקלי הדומה שהוביל ליצירת להקת מטאל שכזו, שעושה מטאל מסורתי במסורת של להקות פאוור ופרוג קלאסיות מהעבר המהולל של סצנת המטאל האמריקאית. הם מזכירים את Iced Earth מצד אחד, ומשלבים את זה עם קצת פאוור וט'ראש.
מרוב הבחינות, השניים הצליחו במשימתם. מדובר כאן באלבום מטאל מלודי, כבד למדי, מנוגן היטב, שמרגיש איכותי וכתוב היטב. הוא מכיל כמה הפגנות מרשימות של נגינה וכתיבה חכמה, וגם בניית Hooks איכותיים מצד שני הגיטריסטים. מצד שני, יש גם כמה בעיות מזעריות.
בעיה ראשונה היא הסאונד, הוא בסדר, אבל הוא די מחוספס, ורחוק מהסאונד המלוטש שהייתי מצפה מלהקה שכזו, הוא לא פוגע באלבום באופן אנוש, אבל הוא כן מפריע לכמה גורמים לזרוח החוצה. הלידים המעולים של הלהקה קצת בורחים בתוכו, וגם התופים, מנוגנים היטב, אבל נעלמים אי שם בתוך סאונד הזה. סאונד מלוטש ובשרני היה מתאים הרבה יותר לסוג המוזיקה הזו.
דבר שני הוא הנטייה של חברי ההרכב לקחת דברים לכיוון קצת איטי בחלק מהשירים, זה בעצם נסיון מודע ליצור אווירה למיטב הבנתי, אבל האמת היא שהשילוב של שטיחי קלידים ושירה קודרת וחזקה היו בהחלט מספיקים. הלהקה נשמעת כמו שצריך כשהיא נותנת באגרסיה, כשהקצב עולה והמוטיבים הט'ראשים יותר של המוזיקה שלה בולטים החוצה.
שני שירים מפגינים את מה שהם צריכים לעשות באופן מושלם, השלישי – Faces Of Deception, והחמישי Dead Mind's Eye, שניהם כבדים יותר, מהירים יותר, מכילים כמה Hooks איכותיים, בדיוק מה שהייתי רוצה שהלהקה תעשה כל הזמן.
יש למטאל האמריקאי כמה להקות עבר גדולות באמת, כמו Helstar ו Crimson Glory, וטוב לדעת שיש עוד להקות שממשיכות את המסורת הזו, ל Seventh Calling יש את המרכיבים להיות להקה גדולה באמת, עם תקציב נורמלי ועוד כמה תיקונים, יש סיכוי שגם הם יגיעו לשם.
אלון מיאסניקוב
