alternative-zine.com

ראיונות

David Ellefson
ראיון עם: באסיסט, מפיק וט'ראשר בנשמה – דיוויד אלפסון
2008-10-19

דיוויד אלפסון, שם שמיד מדליק נורה ג'ינג'ית בראש – הלוא היא Megadeth , מעביר רושם שהוא רק הרוויח מקריסת המערכות שחווה ההרכב הקרדינאלי ב-2002. מאז ועד היום, כישורי הלהטוט שלו בממלכת האוקטבות הנמוכות שוכללו, חודדו וקיבלו במה אצל כמות הרכבים ובאלבומים שמגדירה את המוזיקה אצלו בכבוד כ'קריירה'. כעת, הוא תרם מזמנו בדיוק בזמן לספר על אלבום חדש, The Reckoning , להרכב העיקרי שלו F5 ועל רבים וטובים אחרים.


דבר ראשון, מה שלומך? בדיוק הוצאתם את האלבום השני של F5 , איך ההרגשה אחרי שהוא יצא לאוויר?
כן, האלבום החדש יצא בארה"ב ב-19 באוגוסט. הביקורות והמעריצים ממש מתים עליו! אני שמח שהוא יצא כי בשבילי, כמה שקשה להקים להקה חדשה ולהוציא אלבום ראשון, לפעמים לגרום להכל להיות במקום כדי ממש להוציא אלבום שני זה אפילו יותר קשה. אני חושב שאלבום-מספר-שתיים הוא עדות לזה שלהקה עברה ושרדה עבודת פרך ביחד והתבגרה מספיק כדי לעשות את הצעד הבא במישור היצירתי.

הביקורות והתגובות שהספקתי לקרוא עליו דיי טובות, נלהבות אפילו; אתה מרגיש הקלה מהמתח של להוציא אלבום חדש? מה לדעתך הופך אלבום לאלבום באמת טוב או רע?
אני חושב שאנחנו האמנים תמיד אוהבים לקבל ביקורת טובה אבל אני חושב שאתה צודק לגבי הנקודה הזאת; הביקורות היו מאוד נלהבות ובשבילי זאת הרגשה טובה לדעת שאנחנו עושים משהו חדש ומרענן, לא סתם חוזרים על העבר שלי או הולכים על טרנדים של אנשים אחרים. תמיד הרגשתי ש- F5 היא לא רק התחלה חדשה בשבילי, אלא משהו עכשווי שעדיין נאמן למטאל מהעבר.

מה תוכל לספר על The Reckoning לאלה מאיתנו שעדיין לא הייתה להם הזדמנות לשמוע אותו?
לכל מי שמכיר את החומר מהעבר שלי אני יכול להגיד שהוא דומה בדרך כלשהי ל- Countdown To Extinction כי הוא כבד, אבל יש בו כמה שירי רוק חזקים. הוא גם מציג מוזיקאליות וסולואים אדירים. בגדול, אני אומר שההקלטה הזאת היא אחת הטובות ביותר של Jimmy DeGrasso (מתופף, לשעבר גם ב- Megadeth), וזה אומר המון בהתחשב בעובדה שהוא עבד עם הרבה מוזיקאים מהשורה הראשונה במהלך השנים.

דבר אחד שאני בטוח שהטריד לא רק אותי – מה פירוש שם הלהקה? מה זה F5? חמשת המופלאים?
המתופף הקודם שלנו Dave Small בא לחזרה יום אחד אחרי שהוא ראה סרט על טורנדו והציע את השם. ה- F5 הוא הטורנדו הכי אימתני ומסוכן מכולם...כמו דרגה חמישית של הוריקן. הוא אמר שמכנים את זה "אצבע אלוהים", ואהבתי את זה נורא! בשבילי, לעומת זאת, השם מייצג את "כוח החמש", של חמישה בחורים שעושים מוזיקה אכזרית ביחד, יותר מהפירוש של הטורנדו.

איך התחלתם? מה הסיפור מאחורי ההקמה של F5? איך יצרתם את ה'סאונד' של הלהקה?
פגשתי את רוב החבר'ה ב- 2002 כשהסתובבתי ברחבי ארה"ב ועשיתי הפקות לכמה להקות. יום אחד, Dave Small ביקש ממני לעבור דרך הבית של הגיטריסט Steve Conley כדי לעשות איזה ג'אם, כי הוא חיבר קטע שהוא תכנן להיבחן איתו ל- Halford. זה היה ממש אחרי ש- Pat Lachman עזב אותם. סטיב כתב קטע וניגנתי בו באס וזה נתן לנו השראה להיכנס לאיזה חדר ולכתוב מוזיקה ביחד.
אחרי כמה ימים, נכנסו לחדר כזה והתחלנו לנגן, כמה רעיונות התחברו מהר מאוד וזה פשוט הרגיש נהדר לנגן ביחד. הייתה הרגשה מאוד מרעננת וממריצה; משהו שלא הרגשתי כבר שנים.
היה אדיר לעשות מוזיקה במתכונת חדשה, כל אחד מביא משהו לשולחן שבאמת מתאים לשאר הדברים, במקום שבנאדם אחד ישלוט על הכל עם רעיונות והמוזיקה שלו בלבד. זה היה מאוד מספק לטעמי, וזה הפך את F5 למשהו שאני באמת משתוקק אליו עד היום.

יש להקות שכותבות את המוזיקה שלהן בתור כל-אחד-לחוד ואז מביאות את הרעיונות כדי לנסות להתאים אותם, ויש כאלה שבוחרות לנגן אל תוך הלילה ומעבר לזה עד שהן נתקלות בלהיט הבא – איזו דרך אתה מעדיף?
אישית, אני כותב את רוב הרעיונות שלי בבית ומביא אותם ללהקה. אני אוהב שיש לי זמן להתנסות בו בשקט, במיוחד בגלל שאני כותב את רוב החומר על גיטרה וכשאנחנו בחדר חזרות תלויה לי באס על הצוואר, שזה סוג של חיסרון.
משם, הרעיונות עוברים דרך תהליך הכתיבה שלנו וזה הופך אותם לשירים של F5 ; כל אחד תורם את החלק שלו ליצירה.
סטיב קונלי (Steve Conely , גיטריסט) כותב את רוב החומר שלו על המקום תוך כדי החזרות וג'ון דייביס (John Davis , גיטריסט) עובד יותר כמוני. דייל סטילי (Dale Steele , סולן) כותב כמעט את כל המילים והמלודיות על המקום באולפן כשהוא שם כדי להקליט את השירה. הוא מאוד ספונטני ואני אוהב את זה בחלק שלו במוזיקה.

איך היה תהליך הכתיבה/הקלטה/הפקה של The Reckoning?
אפשר להגיד שהיה לנו שיתוף פעולה קבוצתי בכתיבה. תהליך ההקלטה עובר דרך תקופה מאוד מעיקה רגע לפני שמניחים את הטראקים כדי לנכש את העשבים ולהשאיר את הטובים שבטובי השירים באלבום. המפיק, Ryan Greene , היה מאוד טכני בתהליך. הוא גם מתופף, אז הוא ממש מעביר את התופים דרך גיהנום עד שהם מוכנים. בגדול, הוא עוזר לנו ללכוד את העוצמה והדבקות הגדולה שבטבע של F5 . יש לו אוזן מעולה לשלמות, וזה טוב לאלבומים.

בנקודה הזאת אני רוצה לגעת בעבר שלך עם Megadeth ואולי לראות איך אתה רואה אותו ברטרוספקטיבה.
טוב, ברור שעשינו דברים ענקיים ביחד במהלך השנים ואני חושב שאת הדברים הכי טובים עשינו כשהיינו מאוחדים כצוות, כנראה בתחילת עד אמצע שנות ה-90 , מ- Rust In Peace עד Cryptic Writings.
למרות זאת, כשאני מסתכל על זה עכשיו, אני חושב שהלהקה הייתה רק נקודת התחלה ליצירתיות שלי. היום אני לוקח את כל הניסיון שלי מאותן שנים ובונה עליו את עצמי מחדש והולך עם זה קדימה.

אחרי שעזבת את Megadeth התפרסם והיה ידוע מאוד שהייתה בינך ובין Dave Mustaine מריבה, שהגיעה לרמה שאפילו לא הזכרת את הלהקה בראיונות ובביוגרפיה באתר האינטרנט שלך. בכל אופן, בשנים האחרונות נודע שהשלמתם ביניכם, רציתי לשאול מה הייתה נקודת השינוי? מה תוכל לספר על היחסים ביניכם בימינו?
היו לנו כמה שיחות ב-2006 אבל שום דבר לא קרה מאז.

באחד הראיונות שנתת באותה תקופה, לא כל כך מזמן, אמרת שתסכים להצטרף ל- Megadeth באופן מיידי אם תינתן לך ההזדמנות. בוא נניח שהטלפון הבא שתקבל יציע לך את זה, מה היית אומר?
אני חושב שלא אמרתי שאעשה את זה 'באופן מיידי' אבל כן השארתי דלת פתוחה, אם זה היה הגיוני שנעבוד ביחד על משהו בעתיד.

מה דעתך על החומר של Megadeth בימינו?
כיוון שאני לא חלק מהם היום, אני לא מעניק להם יותר מדי תשומת לב.

זמן קצר אחרי שאותה Megadeth התפרקה, הצטרפת לנגן עם כמה להקות, כמו Temple Of Brutality , Killing Machine ו- Avian , בחלק מהן אתה עדיין נחשב חבר רשמי ובחלק אלה היו הופעות אורח, כמו עם Soulfly ועם הראפר Necro . עם מי היית רוצה לנגן שוב?
Temple of Brutality הייתה אחד הדברים הכיפים שעשיתי מימי. היא הייתה כ"כ כבדה וברוטאלית שזה היה מטאל טהור! Soulfly הם חברים טובים שלי ואם הם יצטרכו את העזרה שלי שוב אני אשמח לעבוד איתם. זה היה דבר מאוד יצירתי וכיף גדול לנגן עם הלהקה בהופעות גם. כל אחת מהלהקות שעבדתי איתן הייתה כיפית בדרכה שלה.

ב-2005 יצא האלבום From The Depths Of Time של להקת הפאוור מטאל האמריקאית Avian, ומצויין שהתארחת בו כנגן. איך היה לעשות מוזיקה כזאת, שמבוססת יותר על מלודיה משאר הארגסיות של הט'ראש שאתה רגיל אליהן?
האמת שהייתי המפיק של האלבום כשהגיטריסט שלהם Yan רצה להוציא אותו. זה התגלגל ללהקה של ממש רק אחר כך. בנקודה מסויימת הבאתי את Lance King (סולן מטאל שעבד גם עם Pyramize , Balance Of Power ואחרות) לשיר והצעתי לתת לו לסיים את ההפקה כי נהייתי עסוק מדי עם F5 ועם Soulfly . לא ניגנתי בסוף באלבום ההוא אבל אני מצפה לשמוע אותו.

אני אוהב חלק מהמוזיקה ב'סצנה' הזאת אבל אני יותר בקטע של אגרסיביות כמו שאמרת ומוזיקה שיש בה גישה של פאנק יותר מלהתרכז ב- chop, chop, chop . אישית, אני אוהב יותר mosh-pit מכשצריך 'לחשוב' על המוזיקה. אני חושב שבגלל זה ט'ראש כל כך מתאים לי, כולנו גדלנו עם Black Sabbath מצד אחר וה- Sex Pistols מצד שני. ט'ראש היה פשוט פיוז'ן של מטאל ופאנק.

באותה שנה גם הצטרפת ל- Temple Of Brutality , הרכב ט'ראש למהדרין, והוצאתם אלבום מעולה אחד (Lethal Agenda) עד כה, אז איפה אתם עומדים היום?
לא עשינו כלום עם ההרכב כבר בערך שנה אבל יהיה נפלא לעשות אלבום נוסף. אני יודע ש- Peter Scheithauer עסוק בכתיבה של הרבה דברים חדשים אבל Stet (המתופף Stet Howland) ואני עובדים עם להקות אחרות אז זה קצת קשה לתפוס זמן.
עוד נראה אם נצליח לתאם משהו שוב כי לפחות בהופעות היא הייתה ברוטאלית מאוד. בהחלט מעוררת pit פוגו טוב!

הספקת להשתתף ב- Systematic Chaos של Dream Theater ב- 2007, הפעם לא בתור באסיסט אלא בשיר Repentance כאחד הקולות המתנצלים על חטאיהם – איזה מהקולות שלך? ממי רצית להתנצל ולמה בחרת דווקא להתנצל על זה?
נתקלתי במייק פורטנוי ב- WNAMM של 2006 והוא שאל אותי אם אני מסכים לעשות את החלק הווקאלי, וכמובן שזה היה לי כבוד להשתתף. אהבתי את הרעיון בשיר, של לכפר על העבר שלנו אז עשיתי חיפוש טוב-טוב בתוך עצמי כדי למצוא את השורות שלי לזה.
זה לא היה מכוון למישהו ספציפי אלא יותר כמו התחושה של לנקות את האוויר עם מישהו ולבקש את המחילה שלו. זה מקום מאוד פגיע להיות בו ונוגד את הטבע האנושי, שהוא לרצות שאנשים יעשו דברים בדרך שלך.
מייק נהיה חבר טוב שלי והיה מגניב גם להשתתף במשהו שהוא לא לנגן על באס.

דייב, אתה מנגן על באס כבר יותר מ- 20 שנה, אז בטח יש לך 'קצת' ניסיון...איזה טיפים היית נותן למטאליסט/ית צעיר/ה שהרים/ה כלי נגינה לראשונה בחייו/חייה?
בתור מטאליסטים אנחנו מנגנים את המוזיקה שאנחנו אוהבים, וזה נהדר. א-ב-ל, תעשו לעצמכם טובה ותקדישו זמן ללמוד סגננות מוזיקה אחרי וממש לחרוש על הכלי שלכם ועל המוזיקה בכללי. נגנו בגלל האהבה למוזיקה אבל דעו שככל שתעשירו את הידע שלכם, ככה תהיינה יותר הזדמנויות בקריירה שלכם.

על איזה מוזיקאים גדלת?
אני אוהב מאוד את ג'ין סימונס מ- Kiss, גדי לי מ-Rush , אנגוס יאנג מ- AC/DC , אייס פרשלי מ- Kiss וכמה אחרים. הייתי ממש בקטע של רוקסטארים, לא רק באסיסטים.


איזה מוזיקה אתה שומע בימינו? אלבומים שתרצה לחלוק?
אני בודק את האלבום החדש של Metallica , של Slipknot ושל Disturbed גם. אני אוהב גם את Nightwish ו- Dark Tranquillity .
משהו שונה לגמרי – ראיתי את Robert Randolph אתמול בלילה, הוא גיטריסט בלוז, והיה גדול! אני אוהב לקבל השארה מנגנים-שמחוץ-לקופסא כמוהו.
סיימתי בדיוק גם סיבוב הופעות שנקרא Rock n Roll Fantasy Camp שחשף אותי להמון רוק קלאסי אחר, דברים שלא ניגנתי כל כך לפני כן. זה היה בית-ספר מעשי טוב שממש העשיר את הנגינה שלי והשירה גם.

מתוך כל האלבומים שלקחת בהם חלק, איזה אלבום אתה הכי אוהב ואיזה הכי פחות?
אני אוהב את שני האלבומים של F5. אני מאוד מחבב את Countdown To Extinction , Peace Sells… ו - Cryptic Writings . גם Prophecy של Soulfly ו- Lethal Agenda של Temple of Brutality נותנים בראש.
יש לי חיבה לכולם מסיבות שונות ובגדול אני יוצא מכל אלבום כשאני אוהב משהו, אם לא הכל, בו.

בכל הקריירה הענפה שלך עד כה, איזה הופעה זכורה לך כהכי טובה ואיזה הכי גרועה?
הכי גרועה הייתה אחת ההופעות האחרונות בסיבוב הופעות-חורף של Countdown To Extinction. הכי טובה הייתה כנראה Rock in Rio ב-1991 ורוב הטור של Cryptic Writing' היה טוב גם.

כשהתחלת את הקריירה שלך היית דיי צעיר (בערך בן 18), ומאז הזמנים הספיקו להשתנות – מה לדעתך ההבדל המרכזי בין עולם המוזיקה אז לבין זה העכשווי?
תעשיית המוזיקה כמקשה אחת מאוד שונה היום ממה שהיא הייתה. כשהייתי ילד חלמנו על לגדול ולהיות רוקסטאר; לעשות דיסקים, להסתובב בעולם, לעשות כסף וכל השאר.
היום, זה לא ככה. הדיסקים לא נמכרים כמו פעם אז אין כל כך הרבה כסף. בגלל שאין את אותו כסף זה נהיה קשה יותר להתקיים כאומן, או להתפרנס מזה בתור אמן-מתחיל.
אני חושב שצריך ממש לעשות את בגלל האהבה למוזיקה, בגלל זה אנחנו צריכים להיות בעסק הזה מלכתחילה, אבל זה מכריח אותך באמת לשאול את עצמך אם אתה יכול להתקיים בתור אמן רק מזה שאתה מנגן את המוזיקה שלך. אני שמח שיצא לי להיות חלק מהדור ההוא בגלל שבאמת חווינו את זה בצורה טובה באותן שנים בתעשיה.

דייב, אתה אדם נשוי עם ילדים היום – ספר לנו איך זה להיות רוקסטאר ואיש משפחה? שני העולמות מתנגשים? יש רגעי אוזי-אוסבורן?
כמה שאני קיצוני במוזיקה והכל, בחיים אני דיי שמרן כשזה נוגע ללגדל את הילדים שלי. בצורה מסויימת, אני חושב שכל החיים הקיצוניים שלי לימדו אותי שבהחלט יש דרכים רעות ללכת בהן ושצריך להימנע בכל מחיר מאנשים שמובילים אותך לשם.
יחד עם זה, אני לא חושב שצריך להיות מתחסד לגבי דברים. זה בסדר לתת לילדים שלך להתנסות ולמצוא את הייחוד שלהם. אני חושב שזה הסוד להורות; להיות ליברלי מספיק כדי לתת לילדים שלך לחקור ולגלות מי הם אבל לא להיות ליברלי עד שהילדים נהיים ההורים של עצמם. למזלי, הילדים שלי מתעניינים בספורט, ואני חושב שזאת דרך טובה ללכת בה.

בתור אדם נוצרי, איך אתה מצליח להתמודד עם זה שיש הרבה מטאל ורוק אנטי-דתי ובפרט אנטי-נוצרי?
אני חושב שאנשים שמנגנים מטאל הם אנשים דיי הגונים ונמצאים שם כי הם אוהבים את זה. אנחנו פשוט אוהבים לעשות ט'ראש, לנגן חזק מאוד ולהיות בקטע שלנו. אם מישהו מוצא את זה פוגע אז שלא ישמע את זה ושלא יסתובב איתנו.

יש להקה/אמן שלא תשמע או תופיע על אותה במה איתו רק בגלל מילים אנטי-נוצריות בשירים או נקודת מבט כזאת?
לא. הגישה שלי אומרת "אל תפריעו לי בזמן הסט שלי ואני לא יפריע לכם בשלכם".

קראתי שאתה עובד כבר כמה שנים בשביל חברת המגברים Peavey כנציג קשרי-אמנים. איך הגעת לעבודה הזאת? איך זה להיות בצד השני של המתרס ולהתמודד עם אמנים בדיוק כמוך?
תמיד חשבתי שזאת תהיה עבודה מגניבה ואני דיפלומט דיי טוב אז התפקיד מתאים לי. זה משתלב יפה עם העובדה שאני ממשיך ליצור גם, שתי הפעילויות משרתות אחת את השנייה מאוד יפה.

במקרה שלי, הייתי נתון-חסות ומשתמש מקצועי של Peavey כבר כל כך הרבה שנים שזה טבעי לי לדבר עם אמנים אחרים לגבי הצרכים שלהם בציוד. הרווחתי כמה מערכות יחסית אישיות ומקצועיות טובות מלעשות את זה ואני חושב שתמיד היה לי כשרון לעבודה עם אנשים בתחום הזה. אני פריק טוב של ציוד, אני מניח.

המשרה הזאת גם עודדה אותי ללכת לקולג' ולסיים תואר בעסקים ושיווק ב-2007. זאת הרגשה מצוינת עכשיו כשאני מבין איך העולם הזה עובד מנקודת מבט אקדמאית וגם מעשית.

בתור אמריקאי, מה אתה חושב על הבעיה הגדולה ביותר של האומה שלכם? – לא, לא הממשל או ביטוחי הבריאות – אלא דווקא ה- Emo .
לגמרי! זה כאילו מיקס של רוק פוגש חנונים. ניהלתי להקת אימו במשך כמה חודשים, ולמרות שאני מעריך את הלהט שיש בסצינה הזאת, באמת שלא אהבתי את המוזיקה.

תוכניות למה שנשאר מ- 2008?
כרגע אנחנו עסוקים בלקדם את האלבום החדש של F5 . ניגנתי גם בעוד כמה אלבומים שאמורים לצאת ב-2009 , אחד מהם הוא האלבום החדש של The Alien Blakk . אלבום מאוד כבד, של פיוז'ן מטאל. ממש יצא לי למתוח את גבולות הנגינה שלי בו ואני חושב שהמעריצים שאהבו את הט'ראש שלי ממש ימותו על הקטעי באס באלבום הזה.

אחרי כל השאלות, אתה מקבל שלוש משאלות. בחר בחוכמה.
Love to be healthy, work to be wealthy so I can live long to be happy.

יש לך איזשהו מסר שתרצה להעביר לקוראים שמחכים לפיניש חזק?
אל תבזבזו את הזמן שלכם בניסיון פנימי למצוא את עצמכם, עדיף לצאת החוצה וליצור את עצמכם!


תודה רבה על הכל, ואני מאחל לך הצלחה בכל המאמצים העתידיים

עופר ויינר
 
blog comments powered by Disqus