2007-02-07
אני יודע מה אנשים עומדים לומר על האלבום הזה, שזה צי'ז גרמני. והם צודקים, זה בהחלט אלבום שמכיל כמה גוונים שונים של גבינות גרמניות, עם רמת קיטש גבוהה והוא בהחלט צפוי כמו הרבה אלבומי מטאל בסגנון שנות השמונים - אבל זה לא משנה, כי הגבינה הזאת טעימה בעיני, ואני מוכן אפרט.
הלהקה הזאת נולדה לפני כמעט 20 שנה והוציאה עד היום שישה אלבומים מלאים כולל זה, הם אף פעם לא הצליחו בגדול כמו כמה להקות מטאל גרמניות אחרות, אבל ע"פ האלבום הזה הם לא נופלים מכמה מהלהקות הגדולות ביותר בתחום המטאל המסורתי בגרמניה, כשהם מזכירים את החומר המאוחר יותר של להקות כמו
Accept או
U.D.O עדכני. הם יודעים לנגן, והסולן שלהם הוא בעל קול מלודי חזק, עם קצה אגרסיבי מחוספס, ולמרות שיש כאן שירים בשם Bang Your Head, שהם בהחלט העתקים של
Manowar, הלהקה פשוט עושה מה שהיא עושה בלי להיות מוטרדת יותר מידי מהתוצאות, וזו אחת הסיבות שזה עובד.
האלבום נפתח עם Go To Hell שמכתיב כאן את הקצב, לחן מלודי חזק וקליט, זה כבד יותר ממטאל מסורתי שאינו גרמני, אפילו יש כמה יסודות של ספיד במוזיקה, אבל העיקר הוא זה שהשיר נשאר בראש; הלהקה בונה דברים כמו שאמורים לעשות זאת במוזיקה הזאת, והסולן בהחלט עושה את התפקיד שלו כמו שצריך.
Bang Your Head הוא בדיוק מה שזה נשמע, המנון מטאל היישר משנות השמונים... קיטש, גבינה סרוחה - קראו לזה אך שתקראו, אבל מי שרק רוצה מטאל רטרו אמיתי, חסר עומק אבל מרובה מלודיה וכוח - זה הכיוון. יש גם שירים כמו Breaking The Chains, עוד המנון מטאלי חזק, ונראה כי האלבום הזה לא נופל בשום שיר.
כרגיל, זה לא לכל טעם, זה לא מכיל ולו עצם אחת מקורית או מודרנית, אבל למי שכמוני גדל על מוזיקה בסגנון, זה יהיה פינוק לא רע בכלל.
אלון מיאסניקוב
