ביקורות
2007-02-04
להקת הדת' הזאת הוציאה כבר שני אלבומים לפני זה, ולא משנה לאן האלבום הזה הולך מבחינה מוזיקלית, הוא לפחות לוקח כבר ציון חיובי על העטיפה שלו, אחת היותר יפות שראיתי לאחרונה. מבחינה מוזיקלית זה כבר לא כזה פשוט, ואני אסביר למה.
הלהקה עושה בגדול דת' מטאל, כולל הגראולים והריפים הנדרשים, אבל מעבר לכך יש כאן גם שירה נקיה, ריפים של הארדקור, ריפים של בלאק, בקיצור – הם זורקים כמעט כל סגנון אפשרי לתוך התערובת. זה עובד חלק מהזמן, אבל לא תמיד.
האלבום נפתח עם אחד השירים הכי מגוונים שיש כאן, Release My Aggression , שמכיל כמעט את כל היסודות שהזכרתי, והוא סממן למה שעושה את האלבום הזה ללא מושלם, הוא פשוט עמוס מידי בסגנונות שונים וזה יוצר קצת תחושת בלגאן. הם כולם יודעים מה הם עושים, יכולת נגינה טובה וסאונד ברור מאד, אבל עדיין אי אפשר להתגבר על התחושה שזה קצת סלט.
דברים משתפרים באופן ברור בשירים העצבניים יותר, כמו השיר השני Fake Identity, שהולך לכיוון דת' ברור, קרוב מאד לדת' האמריקאי המסורתי הישן. גם כשהם הולכים לכיוון הבלאק זה עובד, השירים Hate ו- Entering משלבים ריפים של בלאק מטאל עם בלאסט-ביטים רצחניים, וכאן הלהקה בהחלט שוחה במים מוכרים לה יותר.
בגדול זה רחוק מלהיות אלבום רע, להיפך, אבל הלהקה בהחלט צריכה לזקק קצת את המרכיבים השונים ולחדד את הראיה שלה כדי להוציא אלבום בעל כיוון ברור וטוב יותר.
אלון מיאסניקוב
