2006-12-31
בשעה שברוב העולם ז'אנר הט'ראש כמעט נעלם לגמרי מאז תחילת שנות התשעים, וגם הלהקות שעוד עושות ט'ראש לא ממש נשמעות כמו שנשמעו בתקופה ההיא, בברזיל הז'אנר הזה ממשיך להתפתח ולגדול עם לא מעט להקות ט'ראש שחייבות את המוזיקה העכשווית שלהן לכל אותן השפעות של הז'אנר מאמצע שנות השמונים. אם בעולם המטאלקור מוכר כיום, בברזיל זה לא מעניין את הלהקות הללו, שחייבות יותר להרכבים ברזילאים כמו
Sepultura ו- Sacrofago מלכל להקה עכשווית יותר.
Scars היא דוגמא טובה לכך. הלהקה הברזילאית עושה ט'ראש מהיר וחסר פשרות, אל תצפו כאן לספיד מלודי, שירה קליטה או יותר מידי רגעים שקטים, זה ט'ראש מהיר ביותר, כמעט ללא הפסקה, שנותן בראש שיר אחר שיר במהלך 6 השירים שמרכיבים את ה EP הזה.
ה- EP מופק היטב, מלוטש מאד, בתופים הוא קצת מלוטש מידי, מה שגורם להם להישמע קצת כמו מכונת תופים ברגעים מסוימים, אבל בגדול הוא משרת את הלהקה הזאת טוב. הט'ראש האכזרי שלהם נשמע קצת יותר אכיל בגלל הסאונד, אם הוא היה גס יותר הלהקה הייתה הופכת לבלתי ניתנת לשמיעה.
גם מבחינת השירה זה לא משהו רך במיוחד, סוג של חצי גראול עם רק קצה של מלודיה כל שהיא, יש בהחלט כאלו שלא יתחברו לזה, גם מאוהבי הט'ראש, זה רק לאלו שאהבו את הט'ראש המהיר והברוטאלי של אמצע שנות השמונים.
בגדול רוב השירים נשמעים די זהים, החל מהשיר הפותח והמקצב הרצחני שלו, הרגעים שבהם הלהקה זורחת יותר הם באלו כמו שיר הנושא, שבו המקצב מואט ויש ריפים מלודיים יותר ושופעי אטמוספרה, ברגעים האלו ברור כי יש להם משהו להציע מעבר לאגרסיה חסרת מוח.
זה בהחלט אלבום טוב לאוהבי הקיצוני ביותר שיש בט'ראש, אבל לא לאחרים. במקום הלהקה הייתי מכניס קצת יותר גיוון, קצת יותר צבע, והאלבום הבא יכול להיות טוב בהרבה.
אלון מיאסניקוב
