ביקורות
2006-12-21
אם משהו יוצא מהאלבום הזה, הוצאה מחודשת של אלבום הבכורה של להקת הט'ראש הקנדית הזאת, זה שהוא מקיים את שמה של הלהקה בגדול – זה חתיכת אלבום אגרסיבי.
במקור זה יצא ב 87, ועל העובדה הזאת אפשר לטפול את העובדה שהסאונד של האלבום הוא כזה ששום אולפן לא היה רושם בקורות החיים שלו, סאונד מערות נחות ומלוכלך שגורם ללהקות הארדקור משנות השמונים להישמע מופקות כמו אלבום של
Rammstein... הבנתם את הכוונה, זה לכלוך בדמות אלבום. ואם האלבום עצמו גס ומלוכלך מידי עבורכם, אל תתקרבו בכלל לשירי הבונוס מהופעה חיה, הם מבושלים פחות מבשר צייד מדמם.
מוזיקלית גם אין יותר מידי מה לדבר, זה ט'ראש בסיסי, קרוב להארדקור, ומהיר בצורה רצחנית, שיר כמו Green Goblin מזכיר את היציאות הקצרות והמטורפות של
Nuclear Assault עם מקצב שגובל בבלאסט-ביט, הסולן, אם אפשר לקרוא לו ככה, צורח את דרכו דרך השירים כמו ילד שנגנב ממנו המוצץ ובדרך גם חטפו את אמא שלו, הוא באמת משתגע כאן לגמרי.
אפשר להמשיך ולבקר את הצדדים השלילים של האלבום, אבל יש כמה חיובים: הם יודעים לנגן, שומעים את זה בבס, בלידים ובתיפוף הרצחני, ומעבר לכול, יש כאן את התחושה של תקופה תמימה יותר, אי שם בשנות השמונים, שניסתה להיות הכול חוץ מתמימה, ולמי שגדל על הז'אנר הזה שם, זה רגע קסום, גם אם מטונף לגמרי.
אלון מיאסניקוב
