ביקורות
2006-12-05
Fall of Serenity הגרמנים יכולים לקטלג את עצמם בתור דת' מטאל עד מתי שירצו, אבל לפי האלבום הזה (הרביעי שלהם עד כה) הם לא יותר מלהקת מטאלקור מלודי בינונית ולא ממוקדת, מדרג נמוך, שקיבלה מעט הכרה בגלל ספליט שעשתה עם Heaven Shall Burn ב-99' וכיוון שחיממה להקות טובות ממנה כמו Dew-Scented, God Dethroned ו- Disbelief, ובאופן לא מוסבר גם זכתה לחמם בעלות דרגה גבוהה כמו Vader, Kataklysm, Behemoth ו- Marduk.
ה"דת' מטאל" של Fall of Serenity מקורו בט'ראש אמריקאי ובדת' מלודי אירופאי – כך שהוא כולל צרחות דמויות דת' מטאל, תיפוף כמעט מרשים וריפים בטווח בין ט'ראש-ששמענו-כבר לבין מלודיות-ששמענו-כבר. לעיתים רחוקות מקשטים גם קלידים ואפקטים אלקטרוניים את הקטעים והתוצאה דומה לנקבה לא מושכת עם אקססוריז מדליקים.
מתוך עשר הקטעים בדיסק אין כל-כך כאלה ששווים אזכור, כמעט ולא ניתן להבחין ביניהם לבין כאלה של להקות מטאלקור דומות, מלבד שני קטעים. שני הקטעים האינסטרומנטלים, הפחות קשורים לשאר הדיסק, Blood Starts Running הפותח ושיר הנושא; הפותח מתפתח ממזמוז וזמזום קלידים אל קטע האבי/ט'ראש כמו בימים הטובים, ושיר הנושא הוא מעין פאוזה בצורת קטע פסנתר עם אפקטים ברקע וטון דרמתי – מי שכתב את שני אלה היה צריך להיות אחראי על לכתוב את שאר האלבום לדעתי, אולי אז התקציב היה משמש למשהו מכובד.
התחושה שיוצאים איתה אחרי ש- Bloodred Salvation מסתיים נעה בין אדישות טוטאלית (בלי שמץ של רצון לזכור מה שמעת) לבין תהיה מדוע בזבזת את הזמן שלך על עוד אלבום תפל במקום ליהנות מאחת הלהקות המוזכרות למעלה למשל.
אם מטאלקור יד שנייה, שהקשר היחיד בינו לבין רופא הוא העטיפה של האלבום (שנורא אהבתי, אגב), זה הקטע שלכם ועדיין לא נמאס לכם מלהקות שעושות חיקויים – קנו את האלבום. בכל מקרה אחר, יעדו את הזמן והכסף שלכם לאפיקים אחרים.
עופר ויינר
