ביקורות
2006-11-12
סולן להקת
Darkseed לשעבר Stefan Hertrich יצר כאן אלבום מונומנטאלי שקשה שלא להעריך, ולו כיצירה ייחודית ואדירת הקף. Hertrich, שעזב את הלהקה המקורית שלו, להקת גות' מטאל גרמנית מצליחה, אסף כאן קטעי נגינה מהמזרח הרחוק, מדרום אמריקה ומעוד איזורים נידחים של העולם, שילב אותם במטאל גותי ובשירת גראול מסורתית, ועשה כאן מיקס שאני יכול להבטיח לכם שלא שמעתם מעולם לפני כן. ההרצה הראשונית של הסגנון נעשתה ב- 99' עם האלבום Betray My Secrets שבו גם שיתף פעולה Hertrich עם Christian Bystron גיטריסט להקת
Megaherz, אלבום שגם בו שותפו כלי נגינה ממדינות רחוקות, אבל האלבום ההוא לא עבד בעיקר כי נשמע כפרויקט עמוס של דברים שלא מתקשרים, לעומת האלבום הזה, שנשמע מגובש ומעניין בהרבה.
זה לא עובד כל הזמן, חלק מהזמן זה נשמע יותר מידי כמו ניו-אייג', מלווה בתכנות ובכלים מסורתיים אבל חסר את הצד המטאלי ולכן לא ממש ייחודי, אבל רוב הזמן, 90% מהאלבום, זה שילוב שלא יוצא לשמוע ועובד נהדר, כמו בשיר השני Symphony Of Life או בשיר הנושא הארוך ועמוס הרעיונות. זה ללא ספק האלבום הכבד ביותר שעשה Hertrich, אבל מצד שני הוא גם הרך ביותר, הרגעים המטאלים כבדים ומופקים, ומכילים גראולים אגרסיבים לכל דבר, אבל אלו משולבים בקטעי שירה נשית ספק מיסטיים שנותנים איזה קונטרסט מעניין לצד התוקפני יותר של האלבום.
הדבר הראשון שעולה בראש הוא ההערכה לכמות ההשקעה של זמן ואנרגיה שנתן פה Hertrich, אין ספק שהוא בילה זמן רב בלאסוף את הנגנים, קטעי השירה והרעיונות שבאלבום, שומעים את הכול באלבום באופן ברור, אי אפשר להתעלם מהבעייתיות של רגעים כמו Khundas, 4 דקות של ניו איג' לכל דבר, ללא צל של דיסטורשן, אבל רוב הזמן זה אלבום שעושה את אחד השילובים היותר מרתקים ששמעתם. אני ממליץ להאזין.
אלון מיאסניקוב
