ביקורות
2006-11-10
לפני כמה שנים שמעתי והתלהבתי מאלבום הבכורה של הלהקה הזאת, סוג של
Pantera משולב בהארד רוק אמריקאי מלא אלכוהול, רוק דרומי מעושן קשות עם אגרסיות כבדות יותר מהממוצע, היתרונות הגדולים של הלהקה היו הקול הניחר של הסולן Joe Altier ושילוב הגיטרות המצוין של הגיטריסטים Kenny Dunham ו- Kris Weichmann, שיצרו כמה שילובי לידים חזקים ביותר ביחד.
עם אלבום חדש נראה כי הלהקה צפויה לתת שוב בראש, אבל Tequila הוא אכזבה כמעט בכל מובן אפשרי, אותו הארד רוק מלוכלך שעשו לפני כן, אבל בלי הייחוד, בלי Hooks בשירים, בלי הפגנת נגינה מרשימה של ממש, ועם סאונד נורא, שעליו דווקא אחראי George Marino, מי שעשה את המאסטרינג לכמה מהאלבומים הגדולים של הז'אנר, הוא כנראה נרדם במהלך העבודה כי האלבום נשמע נורא ברמות מרשימות בגללו.
שני השירים הראשונים הם העתקים של מה שלהקה עשתה לפני כן, אבל שום דבר מהייחוד או הכוח של החומר הישן, פשוט הארד רוק אמריקאי מלוכלך אבל חסר יחוד או עניין, זה כבר סימן את החולשה של האלבום בשבילי. השיר Old ממשיך את המסורת הזאת לצערי, הוא מרגיש כאילו הוא נגרר שלא לצורך, הלהקה פשוט סוחבת את עצמה במעלה גבעה ללא שום מטרה מסוימת, כאילו הם פועלים ע"פ אינסטינקט או רצון של חברת תקליטים באלבום נוסף, בלי שיהיו להם את השירים הנחוצים לעשות כזה אלבום כמו שצריך. הרגעים שכן מצילים קצת את המצב הם שירים כמו Motormeth שנותנים במהירות ובאגרסיה, זה קצת מזכיר את החומרים המוקדמים שלהם, אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי, האלבום כבר הפך לחסר עניין לציבור.
אני מניח שמעריצי
Black Label Society ימצאו כאו עניין ולו בשל הסגנון שאותו הלהקה מנגנת, אבל האלבום הוא עדיין אכזבה אדירה אחרי חומרי העבר שלהם.
אלון מיאסניקוב
