2006-11-02
הלהקה הדרום אירית הצעירה הזאת מודה בפה מלא שהיא מושפעת מ-
Thin Lizzy, אותה להקת הארד רוק מיתולוגית ששינתה את פני המוזיקה הכבדה לעד, אבל למזלם, יש להם מספיק כישרון ומקוריות משלהם כדי לא להישמע כמו להקות חיקויים עלובה, הם מצליחים להנפיק פה אחלה אלבום הארד רוק עם נגיעות מודרניות משולבות במלודיה ועבודת גיטרות האופיינית להארד רוק של סוף שנות השבעים.
ציון לשבח מגיע למפיק הוותיק כריס טנג'ארדיס, שהפיק את האלבום, הוא נתן להם סאונד מלוטש שבדיוק נכון ללהקה, משהו שדי נדיר באלבום בכורה של כל הרכב שלא יהיה.
למרות שהשיר הפותח – Colour Of Money הוא פתיחה חביבה ושיר רוק קצבי, השיר שאחרי הוא הרגע שבו הלהקה מתחילה לזרוח - PUP מכיל את כל ההרמוניות המלודיות כפולות הגיטרות שעשו את Thin Lizzy למה שהם, מדהים כמה זה מזכיר את
Iron Maiden, שהושפעו בכבדות מ Lizzy באלבומים המוקדמים שלהם, בתקופת הראשון ו- Killers. השיר שאחרי – She's Got It הוא שיר רוק קצבי נוסף שבו השירה תורמת הרבה.
יש קטעים כבדים יותר, כמו הריף ב Saving Face, עם מקצב שהזכיר לי את Thunder And Lightning של Lizzy, יש גם דגש טוב על עבודת הבס בשיר. One For The Lost נשמע יותר כמו פרוג של שנות השבעים, השירה יורדת מדרגה למשהו עדין יותר, וטוב לשמוע שהלהקה יודעת מתי להתאים את השירה לרגש של השיר, משהו שלהקות רבות מפספסות. אחד הרגעים החזקים של האלבום הוא Do Or Dance שממש הזכיר לי את Maiden, יופי של עבודת גיטרות מלודית ואפילו קלידים בסגנון שנות השבעים שמוסיפים צבע נוסף.
זה לא רטרו-רוק, לא מדובר פה ב-
The Darkness, זה אלבום הארד רוק עם יסודות מודרניים שמושפע מכמה מהגדולים של שנות השבעים, ובזכות הכישרון של האנשים המעורבים בו הוא עובד מצוין.
אלון מיאסניקוב
