ביקורות
2006-11-02
אני מודה שכל תא מוח שלי אמר לי שאני אמור לשנוא את האלבום השני של The Sleeping מלונג איילנד, להקה שעושה אימו אמריקאי מתחכם שמכיל את השירה סתומת האף של אותו ז'אנר מתועב אמריקאי שמצליח כל כך בקרב ילדים זבי חוטם וצעירות מיללות, אבל משום מה, לא יכולתי שלא ליהנות מהאלבום.
הלהקה עושה שילוב של אימו מבחינת השירה עם מורכבות של פרוג וגיטרות של פוסט-הארדקור, הכול בתוך שירים שנעים בין שירי MTV מנצחים כמו השיר הפותח Don’t Hold Back, אבל הם גם הולכים לכיוון של מורכבות מוזיקלית מועשרת בהרבה יכולת נגינה מרשימה בקטעים כמו The Climb. אפילו בשירים חלשים כמו השיר השני – Load & Clear יש איזה קטע אמצעי ג'אזי שמציל את השיר הבינוני, קטע שמדגים בדיוק עד כמה טוב יודעים חברי הלהקה לנגן. דגש מיוחד על הבס אגב.
הלהקה מזכירה להקות כמו
Taking Back Sunday, אבל יותר מכל הם העלו לי בראש את האלבום האחרון ששמעתי של
Emery, עוד להקת אימו שפשוט עושה את הז'אנר הזה יותר טוב מרוב האחרים, עם יותר ראש וצבע מוזיקלי עשיר יותר. השיר The Big Breakdown Day 3 עובד כבלדה לא רעה, מלא בטקסט בכייני של בני טיפש-עשרה, אבל שוב משהו בלהקה גורם לזה לעבוד, היציאה לדיסטורשנים באמצע והפזמון המושר ע"י מעיין מקהלה לקראת סוף השיר הן הפתעות חיוביות שנותנות לשיר עוד עומק. אני מודה שהשירה של הסולן הזכירה לי קצת יותר מידי את של רוברט סמית' מ-
The Cure, אבל זה לא הצליח להרוס את השיר.
אני לא אומר זה מושלם, זה עדיין אימו, אחד הז'אנרים המוזיקלים הנחותים ביותר בעולם, אבל גם אם הסגנון יומת מות רחמים, הלהקה הזאת היא אחת הבודדות שראוי לחוס עליהן.
אלון מיאסניקוב
