ביקורות
2006-10-28
את הלהקה האמריקאית הזאת ניתן לתאר כלהקת ט'ראש שמשלבת פרוג ויסודות של דום במוזיקה שלה, יש בה כמה איכויות של ממש, ביחוד ביכולת הנגינה ובסאונד הדי מוצק שלה, והשירה של הסולן שמזכיר לפרקים את וורל דיין מ-
Nevermore וסקוט ג'פריס מ-
Confessor.
השיר הראשון מכיל לא מעט חלופת מקצבים אבל בגדול הוא מבוסס על ריפים ט'ראשים שמזכירים מאד את Nevermore, התחושה הכללית היא של להקה שעושה ט'ראש אולדסקול משולב ביסודות מודרנים כמו גיטרות מונמכות, זה בהחלט עובד טוב. השיר השני – A Grief Observed עובד אפילו יותר טוב, שיר מהיר יחסית עם מקצב כבד, דבר אחד שהייתי מעיף ממנו הוא השירה הנשית של בתו של הסולן באמצע השיר- מיותר, מה שכן, אחרי זה פורץ ליד מלודי מצוין שמוכיח את יכולת הנגינה של הגיטריסט.
מה שמכניס את הלהקה למח' הפרוג הוא החלופה הגבוהה של המקצבים והריפים שלה, האמת היא שבאלבום יש 10 שירים עם אורך ממוצע של 6 דקות כל אחד, והם פשוט מוצפים בריפים שרובם מוצלחים מאד, זה בהחלט מוכיח שלהקה הזאת לא מפסיקה לעבוד. יש כל מיני פריצות מענייניות בהמשך האלבום, כמו השיר Lost In Eden, מתחיל כאחד השירים המהירים והעצבניים באלבום וממשיך למה שהוא בהחלט שיר דום. השיר Out Of The Darkness מהווה שינוי לעומת רוב האלבום, מלודי יותר, קליט יותר עם פזמון שנשאר בראש, זה שונה מרוב האלבום אבל עדיין נשמע מצוין. הסולן בילי מוליקאן עושה חיקוי נהדר לג'ף טייט מ-
Queensrÿche בשיר Mind's Eye View שמתקרב לסטונר מבחינה מוזיקלית.
לסיכום, אלבום לא רע בכלל, מכיל לא מעט יסודות אבל עדיין יושב טוב, ט'ראש מתקדם עם יסודות של דום שמצליחים לעניין רוב הזמן.
אלון מיאסניקוב
