ביקורות
2006-05-04
איזו חבורה פסיכית. David Lee Rot נקראים כך על שם הסולן המוזר שלהם, ולמרות השם, אין להם שום קשר ל-
Van Halen מלבד העובדה שגם הם מושפעים ויוצרים מוזיקה שמקורה בשנות השמונים.
במקרה שלהם מדובר בט'ראש אולדסקול עם השפעות מלודיות, משהו כמו
Venom משולב ב-
Merciful Fate, וזו אחת התערובות המוזרות ביותר ששמעתי לאחרונה.
מבחינת הסאונד הלהקה מתרחקת מאבותיה של הט'ראש הגרמני הקדום, הסאונד חלק וברור למדי, וזה, בשילוב עם שורה של ריפים מלודיים שלקוחים מה- NWOBHM, יוצרים מעין שילוב בלתי קדוש עם קולו הצרחני שלRot , שנשמע כמו
Udo מעורב בסולן בלאק מטאל, אני יודע שזה ישמע מוזר אבל הוא הזכיר לי מאד את קולו של גולום מ "שר הטבעות"...
מבחינה מלודית רוב החומר פה עובר יפה, יש אזכורים לכל מיני דברים אבל בסופו של דבר זה נשמע מיוחד ושונה מכל מה ששמעתי עד היום, וזה יתרון. זה לא לכל טעם, יש מי שזה יעצבן אותו בצורה מטורפת, אבל אין ספק שהלהקה יודעת מה היא עושה, הם מנגנים היטב, והם מצליחים לשלב מלודיות ומוזיקה ברורה בתוך תחושת שנות השמונים הפרימיטיבית שהם מנסים להשיג כאן.
בקיצור, זה לא לכל טעם, אבל למי שאוהב ט'ראש של שנות השמונים, האלבום הזה הוא חבילה שמאגדת בה כמה מהלהקות הבולטות של התקופה.
אלון מיאסניקוב
