ביקורות
2006-02-13
אין הרבה אלבומי הופעה שמצדיקים את קיומם, כל הצדקה לאלבום שכזה חייבת לבוא בצורת אלבום שתופס את האנרגיה של הלהקה בהופעה באופן מושלם, ושיש בו משהו מיוחד, איזה שהוא בונוס בגרסאות של השירים שעושה אותו למשהו שכדאי להקשיב לו.
אלבום ההופעה הכפול של Slipknot מכיל כמה רעיונות טובים, קודם כל הוא נפתח בדרך הכי טובה ששמעתי באלבום הופעה, קול ברמקולים שאומר לקהל "לצערנו הלהקה לא תוכל להופיע הערב", הקהל צורח את אכזבתו ואז הלהקה מתחילה עם השיר The Blister Exists החזק, בהחלט התחלה מתוחכמת שנותנת משהו ייחודי לעסק. הסאונד המעולה, פרי יצירתו של Colin Richardson הוותיק בהחלט גם תורם לחוויה, אבל החל מהשיר השני מתחילה להתגלות הבעיה של האלבום.
Slipknot עשו רק אלבום אולפן אחד טוב.
לאחר שמיליוני האנשים שקנו ואהבו את שני הראשונים שלהם יסיימו לכעוס, אומר כי ברור כי זאת דעה סובייקטיבית, אבל אני מחזיק בה באופן מוצק ולאחר ששמעתי את כל שלושת אלבומי הלהקה בעיון, הם פשוט התחילו עם שני אלבומים בינוניים במקרה הטוב, עם סאונד סביר אבל לא יותר, שירים שמבחינה טכנית היו מרשימים אבל לא כללו את רוב היכולות של חברי הלהקה, והייתה בהם איזו ימרנות אמריקאית שנשמעה לא אמיתית ולא רצינית. רק באלבומם השלישי, תחת עינו הפקוחה של ריק רובין הגאוני הלהקה קיבלה מה שהייתה צריכה, הכוונה, וכך הם הצליחו להפתיע אותי עם אלבום שאני תופס ממנו כאחד טובים שיצאו מעולם המטאל, שילוב של גאוניות ואגרסיה עם מלודיה שהייתה חסרה אצלם בעבר.
וזהו שורש הבעיה של אלבום ההופעה, אין ללהקה מספיק חומר טוב כדי לסחוב אלבום הופעה כפול, טובים ככל שיהיו החומרים המאוחרים יותר של הלהקה, ולמרות שגם בחומר הישן יש כמה רגעים לא רעים, בסך הכל שומעים בבירור את ההפרשים בין רמת החומרים ואת פערי היכולת ביניהם, ואפילו הסאונד המעולה וההופעה האנרגטית לא יכולים להציל את האלבום הזה.
אלון מיאסניקוב
