ביקורות
2005-11-07
Helmet נחשבת לאחת הלהקות שהגדירו מהו מטאל אלטרנטיבי- מעין תשובה לסצנת הגראנג' של סיאטל בשנות ה-90 המוקדמות.
אחרי שהתפרקו ב-1999, אף אחד לא תיאר לעצמו שיחזרו עם הרכב כל כך טוב ב-2004.
מייסד הלהקה Page Hamilton מעולם לא נשמע טוב יותר, הקול שלו מחוספס, ממש קרוב לגראול; יחד עם העבודה המדהימה של המתופף John Tempesta (לשעבר ב-Testament ו- Rob Zombie), הגיטריסט Chris Traynor (מ- Orange 9mm) ו- Frank Bello (מ- Anthrax) שמוסיף עוד ועוד גרוב על הבאס.
אין שנייה לא טובה באלבום הזה, כל השירים מאופיינים בסאונד של Hamilton שחלק מאיתנו אולי מכירים מלהקות המושפעות מ- Halmet כמו: System of a down, Godsmack, Taproot ואפילו Nine inch nails.
השיר הפותח, Smart, הוא אחת הפתיחות הטובות ביותר שיצא לי לשמוע בזמן האחרון- קובע את הטון ונותן רעיון על איך שאר האלבום עומד להישמע (ע"ע מעולה).
Crashing Foreign Cars מראה שהטכניקה של John Tempesta בהחלט מתאימה ל- Helmet, עושה את השיר חי אבל לא מוגזם.
יש מיזוג בין הסאונד הישן (כמו בשירים: Drug Lord, Everybody loves you ו- Enemies) לבין סאונד מודרני יותר (כמו ב- See you dead ו- Unwound).
להפקה העצמית (של Hamilton, אלא מי?) יש כבדות כל כך נמוכה מבלי להשתמש במנת יתר של דיסטורשן שזה פשוט מפליא.
אלה מכם שאוהבים את Helmet יהנו מהאלבום כמו שהיו נהנים לקבל ממתק שממש אהבו כשהיו ילדים.
הוא פשוט, גס, ממכר ובדיוק עם כמות הסוכר הנכונה.
עופר ויינר
