ביקורות
2005-07-11
Dies irae הוא המיני אלבום ראשון מלהקת Where angels fall הנורבגים. חובבי Epica, Nightwish, After forever ודומיהם. זה הזמן להתרכז ולהתחיל להכיר קצת את הלהקה הבאה שתעשה לכם שמח.
כמו הלהקות שנאמרו קודם, גם Where angels fall עושים מטאל סימפוני עם זמרת שמובילה את כל הפרויקט. הלהקה שמה דגש חזק על הצד הקלאסי בעזרת המון גיבוי של כלי מיתר והמון קולות אופראיים שתומכים בכל אחד מהשירים, כאן לעומת After forever ו Epica לא ייכנס הקול הגברי עם הגרואולים הכמעט ברוטאליים ולעומת נייטוויש תמצאו פה יותר תחכום וגיוון.
הזמרת איירין בנדיגטסן מתחרה בקלות עם הזמרות האחרות בתחום, ומשתווה אליהם ואף עולה על חלקם בגיוון ובעוצמות שלו. נתון מרשים נוסף בתחום השירה באלבום הוא זמרי הליווי שהביאו במקום למלא את כל החלל הריק של השירה בסינטי ובאפקטים.
הצד המטאלי של הלהקה נובע בעיקר מהריפים מלאי הדיסטורשן של הגיטרה, שגם הם באים בטמפו איטי יחסית ובלי רגעי כאסח
הגיטרות שומרות על דומיננטיות בלי להיות אגרסיביות מדי, בעיקר בזכות התפקידים המעניינים יחסית שלהם ולמרות העובדה שאין פה סולו גיטרה אחד.
הצד החלש שבולט באלבום הזה הוא הצד ההפקתי שלו, קל לשים לב שחסרה עבודה על הסאונד הכולל של האלבום, ושחסר נפח והדגשים מסוימים על הכלים, דברים אלו נובעים ממחירי ההפקה בנורבגיה שהקשו על הלהקה לתת את התגבור האחרון לאלבום (מוזיקה וכסף לא תמיד הולך ביחד כמו שלמדנו להבין), אך ישנה הבטחה שבאלבום המלא הראשון שלהם ההפקה תהייה מושקעת יותר ואז יהיה הרבה יותר קל לשים לב לאיכויות שיש בלהקה הזאת.
הלהקה צפוייה להיכנס להקליט אלבום ראשון בסוף אפריל.
האלבום בהחלט מספק חומר למחשבה לכל אוהבי להקות המטאל הסימפוניות, וצריך לתת לו קצת זמן להתעכל ולהבין בדיוק מה הולך שם כדי להעריך אותו במלואו. אני אישית מחכה לשמוע את האלבום המלא שלהם או לפחות לתפוס אותם בהופעה מתישהו.
רועי פוברצ'יק
