2005-04-30
Tin Foil הם להקה קנדית שמרבית הסיכויים הם שלא שמעתם עליהם, לדעתי זה הולך להשתנות, הלהקה, שמשלבת פ'אנק, גר'אנג' ומטאל הצליחה ליצור אלבום שהוא גם מהנה מאד, וגם מסחרי במידה מספקת כדי להזיז איזה חצי מיליון עותקים, מבחינת הכישרון של חבריה, אין לי ספק כי היא נועדה לגדולה, מצד שני, בעולם שבו להקות כמו Limp Bizkit מוכרות כמה מילוני עותקים...טוב, הכול אפשרי.
חברי הלהקה הם קנדים שככל הנראה צברו כבר מספר שנים של ניסיון בסצנה המקומית בקנדה, ניתן לראות על פי תווי פניהם שלא מדובר בילדים מצמיחי פצעונים, גם במוזיקה, בנויה היטב ובוגרת למדי, ניתן לשמוע את הנסיון שלהם.
אם הייתי נאלץ להשוות אותם ללהקות אחרות, הייתי מסמן אותם כשילוב בין Incubus ל Creed, כלומר קטעי פ'אנק מבוססי בס וקטעים יותר גראנג'ים מבוססי גיטרות, שניהם כתובים מוצלח, כשקולו של הסולן הוא אחת הנקודות החזקות יותר שיש להם.
שיר הפתיחה, שהוא גם הקליפ הראשון, הוא להיט בטוח, Incubus ביותר, שירה ספק ראפ, עם פזמון מלודי טוב, קטעי הבתים הם פ'אנק ברור, והפזמון מלווה דיסטורשנים, ללא ספק שיר טוב.
We'l Get To Venus הוא שיר כבד יותר, גיטרות גראנג' טובות, עוד פזמון מוצלח, בו ניתן לשמוע את הוותק של הלהקה בבנייה החכמה שלו,
אבל הלהיט האמיתי הוא Ms. Genova, המנון רוק ממדרגה ראשונה, כל כך קליט ונעים להאזנה שאני אתפלא אם הוא לא יתפוס חזק, מידי פעם תפסתי את עצמי ואמרתי "אבל זה קיטש!", אבל זה קיטש חביב ביותר, ונהניתי ממנו.
בקיצור, אני מחזיק להם אצבעות לאיזה מליון עותקים, הם הרוויחו את זה ביושר, גם אם לא במקוריות.
אלון מיאסניקוב
