2005-01-18
איזה תזמון נורא זה להוציא דיסק בשם צונאמי נכון? סתם מחשבה שעברה לי בראש לאור האירועים האחרונים, אני קורא בעיתונים על אחד אסונות הטבע הגדולים יותר שקרו לאנושות, שנייה אחרי זה מושיט יד לערימת הדיסקים שיש לי לשמוע ולבקר, והראשון שעולה בידי הוא האלבום הזה, צונאמי מבית היוצר של cell division, צירוף מקרים מוזר אה?, אבל זה בסדר, הם לא ידעו שזה עומד לקרות או משהו…
"צונאמי" הוא אלבומם השני של להקת האלטרנטיב השוויצרית, רגוע יותר מקודמו אבל עדיין בתחום הרוק, ואלבום הבכורה עם הזמרת החדשה Gelgia C. .
להקשיב לדיסק החדש של הלהקה הזאת זה כמו לראות נוף הרים מאוד יפה, פעם ראשונה שהעיניים שלך נתקלות בו אתה נדהם מהיופי שלו, אחרי כמה נופים שונים של הרים, אתה עדיין מעריך את היופי שלהם אבל לאט לאט מאבד את הסבלנות של לעמוד ולבהות בהם עד שבסופו של דבר הכל נראה לך מוכר, ואתה מעדיף להמשיך ולחפש את הדבר המעניין הבא.
בשיר הראשון, אפילו השיר השני, אפשר להרגיש את המיוחדות בדינאמיקה המיוחדת בין המוזיקה לקול של הסולנית שלהם, זה נשמע מעניין, מרתק וקצת חדשני, אחרי שלוש שירים ראשונים אתה מתחיל להבין שבכולם יש את אותו משחק בין הקול למוזיקה, אבל זה מתחיל לאבד מהעניין שלו, יש תחושה שהמוזיקה ברקע לא מספיק מגוונת כדי להחזיק אלבום שלם.
אני לא פוסל את האופציה שבהופעה חיה הלהקה הזאת משתוללת כמו שצריך, אפשר אפילו לשים לב עד כמה הם נשמעים מאופקים, אבל אולי זאת הבעיה, הם מפחדים להיות אגרסיביים יותר, חיים יותר, מתפרעים יותר. הם נשמעים מאופקים ובכאילו מנסים לשמור בעיקר על הדינאמיקה של הקולות-גיטרה.
יש להם סאונד מאוד מעניין, אבל נראה לי שהם צריך משב רוח מרענן על מחלקת ההלחנה שלהם, שכן השירים מאוד דומים זה לזה, כולל מלודיות השירה.
לדעתי הדיסק לא מחזיק מעמד בהאזנה ממוקדת, אבל יוכל לשמש מוזיקה נהדרת לפאבים או מפגשים חברתיים, כי הם תופסים בעיקר את הרקע, אני מקווה שבדיסק הבא הם יעשו את הצעד קדימה ויתפסו את הבמה כמו שמרגיש שהם רוצים לעשות
רועי פוברצ'יק
