ביקורות
2004-12-26
קשה שלא לקבל אוריינטציות בריטיות כאשר מסתכלים על העטיפה של הלהקה הזאת, תמונה של לוח גיר ועליו רשום של האלבום, וברקע לבן חלק, למטה יש את שם הלהקה. מאין תמונה שישר נותנת תחושה של בלייר בזמנם המוקדמים, בהאזנה לדיסק מתרחקים מן התחושה הזאת, אך היא תמיד ברקע, ותמיד משפיעה.
הלהקה Days of fate קמו ב1993 והוציאו דיסק ראשון ב1998, אחריו הם התפרקו עקב בעיות פנימיות ורק בתחילת המילניום חזרו לעבוד יחד, ב2001 שחררו שיר ראשון בארה"ב כחלק מדיסק מחווה ל New order
ומשם הדרישות הרבות והלחץ שהופעל עליהם גרם להם לשחרר את מקסי דיסק בשם Nervous times שהיה להיט ברדיו ובמועדונים, עכשיו הם מוציאים דיסק שני
Home-made cake of the day.
למרות שמקורות הלהקה בגרמניה, יש בה הרבה תחושה של בריטפופ קלאסי, בעיקר בגלל גוון קולו של הזמר ומלודיות השירה, החלק האינסטרומנטלי מאוד אופייני לסצנת המועדונים האירופאית ובעיקר הגרמנית, ואפשר להבין מאיפה הם באים.
השירים מאוד קליטים לאוזן, לטעמי קצת יותר מידי קליטים, ואפילו חלקם חוזרים על עצמם קצת, שירים בולטים על השמיעה הראשונה הם Maybe עם הסאונד האייטיז שלו, ושמתאפיין הרבה יותר כבאלדה מאשר כקטע מועדונים.
וField of inspiration שהוא יותר אמביאנטי, ויותר אווירת טראנס מאשר ההאוס ששולט ברוב הדיסק.
הדיסק ברוב מתאים בעיקר למועדונים, חוץ מכמה יוצאי דופן, הוא מגוון למדי בנוף המוזיקה הגרמני ומכיל השפעות בריטיות רבות מה שמביא הפתעה יפה של שילוב מוזיקת מועדונים עם הבריטפופ של תחילת שנות התשעים.
רועי פוברצ'יק
