2004-12-07
להקת הדת' השבדי שבאה דווקא מגרמניה מוציאה עוד אלבום, השביעי שלה מאז 91', ושום דבר חדש אין תחת השמש, יהיה מי שיבקר ויאמר שהדבר רע, להקה שמוציאה אלבום אחר אלבום שעוסקים באותו ז'אנר שמת רשמית לפני עשר שנים בערך, ללא שינוי בסאונד או בסגנון, ללא שום הכרה בכך שהאבות המייסדים של הסגנון שבו הם עוסקים, Entombed, הפכו להיות Stoner...
אני דווקא תומך בהם, הלהקה לא שינתה מאום במה שהיא עושה, אבל הז'אנר חזר לחיים מסביבם, פתאום Dismember, Edge Of Sanity ו Grave מוציאים אלבומים חדשים, ולהקות טריות כמו Bloodbath גם חוזרות לעשות את הדת' שחשבנו שנעלם לו, ואילו Fleshcrawl האמינו בהמשך קיומו עד שהמשיכו לעסוק בו מזה עשר שנים ומעלה, כשרק עכשיו הם הופכים להיות רלוונטיים שוב, עולם מוזר.
האלבום לא עושה שום דבר חדש, דת' שבדי עצבני, עם הסאונד האופייני לו, גיטרות Down tuned, תיפוף מהיר אבל לא טכני באופן מיוחד, growling נמוך, מילים כתובות היטב שעוסקות במוות, בשר, ומה שביניהם, וגם אחריהם, רק שהמקצועיות שנרכשת בשנים רבות של עשיית המוזיקה נשמעת היטב בכל שיר ושיר, מ Beneath A Dying Sun בעל היסודות המלודיים יותר, ו ב Into The Depths Of New Return שגם הוא מכיל יסודות קצת פחות ברוטלים ממרבית השירים, ועד מהירות הבלתי מתפשרת ומקצבי ה Blast beat הרצחניים של שיר הנושא ו Flesh Bloody Flesh,
אני עוד זוכר את הביקורת שכתבתי על אלבומם הקודם, Soulskinner, עוד בימי ככתב במטאל האמר, אי שם בשנת 2002, הביקורת הייתה די דומה לזו הנוכחית, מה שעשוי לשמש כסימן הזהרה למי שמחפש גדילה או שינוי בלהקות שלו, אבל כמו שאמר לי חבר הלהקה בראיון שעשיתי איתם, "אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים לעשות", וזה ניכר במוזיקה, אם אתם אוהבים את הסגנון, יכול להיות שתעריכו אותם דווקא בגלל זה.
אלון מיאסניקוב
