2004-08-15
דום מטאל אמיתי וטוב הוא מצרך נדיר בימינו לצערי,
דור הזהב של הסגנון היה בסוף שנות השמונים כש Cathedral, Candlemass וAeturnus Solitude משלו בכיפה, מטאל איטי, דכאוני ורב עוצמה, שהיה לו קסם ואווירה משלו, בשעה שלהקות כמו My Dying Bride ו Anathema שלטו בדום עם סולני גראול, הלהקות שהזכרתי קודם שילבו את האווירה המלנכולית עם סולנים הרמוניים מלאי רגש.
לצערנו, העידן תם, מידי פעם ניתנה איזו יציאה בדמות להקות כמו Memento Mori שהוציאו אלבומים, או Memory Garden המעולים, אבל לאחרונה אפילו Candlemass המואחדים הודיעו על פירודם הסופי...
Forsaken מחזירים עטרה ליושנה, הלהקה שמגיעה ממלטה יוצרת דום מלווה בסולן מלודי מעולה, איטי וסוחף, שמעלה לתודעה את כל מה שהיה טוב ב Candlemass ו Memory Garden.
סאונד חלק ומלוטש הוא רק אמצעי שתורם לאיכות הכללית של האלבום, שמתאפיין בשירים ארוכים מאד, בין 7 ל 11 דקות, כנהוג בדום, כשבאמצע האלבום יש הפוגה קצרה בשם The Poet's Nightmare, קטע שנשמע כאילו נלקח מאלבום של Cradle Of Filth, כלומר, טקסט מדוקלם ע"י אדם עם מבטא אנגלי תיאטרלי, ומוזיקת אווירה קודרת, משם האלבום ממשיך עם השירים הארוכים ובנויים היטב.
מה שעושה להקת דום מסתם טובה למעולה, הוא היכולת לשמור על עניין המאזין, ולשדר מלנכוליה ואווירה קודרת, גם בשיר ארוך במיוחד, ו Forsaken עושים זאת על הצד הטוב ביותר, אם בשיר הפותח, Kindred Veil, או בשיר שלדעתי הוא הטוב שבאלבום, The Eyes Of Prometheus.
הטקסטים כתובים היטב, הסולן שומר על גיוון וטון מלא רגש, הגיטרות ברמה גבוהה ביותר, ובכל שיר ניכר כי הלהקה היא להקה בעלת וותק בסגנון (13 שנה), שיודעת מה היא עושה.
למי שהתגעגע לדום טוב ואיכותי, אני ממליך בחום על האלבום, הוא אכן סיפק לי כמה רגעים של צמרמורות, מה שאלבום דום טוב אמור לעשות.
אלון מיאסניקוב
