2004-07-11
אני מסיר את הכובע בפני Frontiers Records על שהחתימו את הלהקה, אחת הטובות, והמבטיחות שבז'אנר ב power/neo-classical שקיימות כיום.
עקב ההאזנה לאלבום, נדהמתי מהכוח והתחכום המוזיקלי הרב של כל החברים בהרכב, אני מקווה שהאלבום מסמן התחלת של אחד ההרכבים הטובים ביותר שיש במטאל כיום, וצפויה להם עוד הצלחה גדולה, אם רק יפעלו נכון.
הגיטריסט המוכשר Henrik Flyman גם הפיק את האלבום והוא מעולה בשתי החזיתות, הנגינה שלו הזכירה לי את Mike Romeo, איש Symphony X, עם נגיעות לא מעטות מ Malmsteen, גם ההפקה שלו חזקה, ובעתם, אין ממש רגע חלש, או צד חלש באלבום הזה, השירה היא חזקה ומלודית, עם כמה יציאות חכמות במיוחד בשיר הנושא, Welcome To The Show, שמפגין כמה השפעות חזקות מ Queen, ושירה חזקה במיוחד גם ב Oh Harlequin.
התיפוף גם בנוי היטב, שימוש מעולה במצילות, וגם הבסיסט מפגין יכולת מרשימה, כמו שאמרתי, חברי ההרכב הם אסופה מרשימה של כישרונות, עומדים בשורה אחת עם הרכבים כמו Time Requiem למשל, שהיוצר העיקרי שלהם דווקא, Richard Andersson, מנגן סולו קלידים מבריק ב The Wind Will rise,
מלבדו יש עוד כמה אומני אורח בתחום הקלידים, כמו Andre Anderson, איש Royal Hunt, שנותן גם הוא סולו מרשים באותו שיר, ו Mats Olausson שמרביץ סולו קלידים ב Surprises In The Dark, שכולל גם קטע ביניים ניאו-קלאסי יפה, שבו Henrik מיודענו מפגין יכולת נגינה מעולה,
Oh Harlequin הוא השיר האוהב עלי ביותר כאן, power מבריק, מלודי וקליט, עם פזמון אדיר,
כ ש But You Were Smiling נותן בריף Iron Maiden מעולה, כבד מרוב החומר באלבום, ויוצר עוד שיר שמועדף עלי,
התחושה שלי, בשמיעה הראשונית, שהתחזקה לאחר מכן, הייתה כמו זו שהייתה לי כששמעתי את Helloween, Keeper II לראשונה, הידיעה שמדובר באלבום קלאסי במטאל, שמאחד יכולת טכנית מרשימה עם כתיבה חכמה של מוזיקה ושירים טובים, וכמו שאמרתי, אם הלהקה תעשה דברים נכון,
אנחנו צפויים לשמוע עליהם עוד הרבה.
אלון מיאסניקוב
