ביקורות
2002-09-10
חושבים שאתם מכירים פרוגרסיב רוק? גם אני חשבתי.
Spock's Beard הוכיחו לי שאני טועה שוב ושוב, קודם עם "The light" ב 95 ועכשיו עם
"snow". מילה על מפתחי הפרוגרסיב רוק הבולטים ביותר של העשור - Spock's Beard, שחיממו את Dream Theater בסיבוב מטרופוליס 2000 שלהם, קנו לעצמם קהל מכובד במהלך השנים האחרונות ועכשיו הם נותנים לקהל הזה את יצירת המופת של הקריירה שלהם.
סיפורו של "שלג" נפרש לפנינו במיומנות על גבי דיסק הקונספט הכפול הזה בקולותיהם המהפנטים של ניל מורס (הידוע מ(TransAtlantic הזמר וניק ד'וירג'ילו המתופף (קול חדש ומפתיע בהרכב). קולות הליווי הם דגם השלמות בתכנון שירה (תקשיבו ל "Devil's got my throat" ו"wind at my back reprise"). בנוסף הלהקה צירפה נגנים אורחים על סטרינגס, כלי נשיפה מעץ וסקסופון שנותנים נפח ומורכבות ליצירה, ביחד עם הבסיסט דייב מרו על קרן צרפתית והתוצאה אוונגרדית למדי בקטעים מסוימים ("overture " ו "4th of July " שמזכירים טיפה את Magellan).
אך עם זאת, למרות כל ה"רנסנס", כל המאפיינים המקוריים של Spock's Beard עדיין שם:
המלודיות הקטצ'יות והקטעים האינסטרומנטליים הפרוגרמתים. סאונד גיטרה "old school"
מצדו של אלן מורס לעומת העבודה המהממת של ריו אוקמוטו היפני עם סאונד הקלידים הספייסיים, המוג וההאמונד שלו. בשילוב עם הבס ריקנבקר של דייב מרו ועבודת התופים והפרקשן המטרונומית כמעט של ניק ד'וירג'ילו יוצרים סאונד שיכול להיות רק Spock's
Beard .
אם בערך פעם בעשור יוצא אלבום קונספט שמגיע לו להיכנס להיכל התהילה של אלבומים כמו
Tommy של The Who או The Wall של פינק פלויד, Snow צריך להיכנס כאלבום הקונספט של העשור הנוכחי.
טל גלפסקי
