2004-05-31
Dream Evil כבשו את עולם ה true metal בסערה לפני בערך שלוש שנים, והשאירו את הסצנה במצב של תדהמה.
הלהקה יצרה מטאל כבד ובלתע מתנצל, עשוי בליטוש מקסימלי, היא הרכב של כמה כשרונות גדולים, בינהם גיטירסט העל היווני Gus, איש להקת Firewind בין השאר, המפיק הנודע Fredrick Nordstrom, שהתגלה גם כגיטריסט מצויין, וכמובן כשרון התיפוף הבלתי מבוטל של Snowy Shaw, יוצא Merciful Fate ו King Diamond.
כאן, באלבומם השלישי, ככל הנראה הטוב ביותר שהוציאו עד היום, הלהקה מבססת עצמה ככוח מוביל בז'אנר, אך לוקחת מסלול קצת אחר מזה שלקחה בשני האלבומים הקודמים,
הדבר נכיר בסאונד, סאונד הרבה פחות מלוטש ונקי, ניכר כי הלהקה רצתה להשיג סאונד חי יותר, והם הצליחו, כמובן שכמו בכל הפקה אחרת של Nordstrom הסאונד לא איבד מהאיכות שלו, הכל עדין נשמע מצויין, יש טיפה יותר אפר הפעם, אבל זה ממש לא מזיק.
מבחינת השירים אין באלבום דופי, השיר הפותח, שיר הנושא, הוא אחד הקטעים החזקים ששמעתי לאחרונה, מטאל בועט, עם פזמון ענק, שמשלב קולות נקיים עם קול כמעט death metal, דבר שעובד מצויין ונותן לשיר עוד איזה אספקט מעניין.
שיר שתיים, Into The Moonlight הוא עוד קטע חזק, נותן תחושה קצת יותר נוסטלגית, שוב, עם פזמון מלודי חזק, The Sledge הוא אחד הקטעים הכבדים באלבום, וממחיש את מה שבולט פה, הלהקה לא בוחלת בשום כיוון מטאלי, משירים בעלי נטיה כמעט הארד-רוקית לריפים דמויי thrash, הכל משתלב פה בהצלחה.
המנצח הבלתי מעורר הוא השיר של Ozzy, תבינו במה מדובר כשתשמעו את קטע 4, No Way, קטע שנשמע כאילו נשלף מאיזה B-side של Ozzy מתוך No Rest For The Wicked,
ריפים של Zack Wild, והחיקוי הכי טוב ששמעתי של Ozzy משנות השמונים, פשוט קטע מנצח.
Dream Evil כבשו את עולם המטאל עם תקליטם הראשון, והתקליט הנוכחי עוזר להם להשאר בשלטון.
אלון מיאסניקוב
