2002-09-01
על PALE FOLKLORE, אלבום הבכורה של AGALLOCH, הורעפו (ובצדק) עם יציאתו ב-99' שבחים רבים, אשר ביססו אותו כאחד האלבומים המשמעותיים ביותר אשר ראו אור באותה התקופה. הלהקה המחישה באלבום הרגשת עוגמה חורפית, יצירה הזועקת בפני העולם חסר הרחמים את תחושותיה הזועמות והמיואשות. מאז הוציאה הלהקה מיני-אלבום של קאברים וחומר גנוז, וכעת הושלם אלבומה המלא השני.
המאפיין הבולט ביותר ב- THE MANTLE, לדעתי, הוא התפתחותה הרוחנית והמנטלית של AGALLOCH. כשם שאלבום ביכוריהם גילם בצורה מושלמת הרגשת חורף אבל, יצירתם הנוכחית מצביעה על התקדמות (גם אם לא לפי סדרן הכרונולוגי של העונות), וכעת משקפת בכישרון רגשות סתיו מהורהרים. למרות שהעצב והמלנכוליה עדיין שומרים על מקומם בעולמה של AGALLOCH, ניכר כי מעבר לכך חל בו שינוי משמעותי. מסתבר כי חברי הלהקה נמצאים בעיצומו של תהליך התבגרות מסוים; בינות תסכול הבחרות ורגשות העצב הקודר הפשטניים יחסית, נגלית כאן גישה מפושרת, מיושבת במידה, המקבלת בהכנעה מסוימת את הסיטואציה הבלתי נסבלת הנכפית מתוקף הקיום האנושי, עושה ניסיון להרחיב את מנעד החשיבה, מאמצת דרכי התמודדות עם המצב הנפשי הקודר, מתאמצת לאתר את הצוהר המיוחל לעבר הנצח, ללכוד את רגשות הקביעות, האלמוות החמקמק, האל. כפי שמשתקף בליריקה, חברי הלהקה זוכים להצלחה חלקית במשימתם, כשאפשר ומוצאים את ההצדקה לקיום בהרמוניה וביופי הנשגבים הנגלים בטבע הסובב אותם, ובקביעות הקיומית של החיים ברגע נתון, ארעית וקצרה ככל שתהיה. בעודה ממשיכה לקיים את אווירת ה- DARK METAL המסורתית, המבוססת על נהמות מיוסרות ופרזות מהפנטות בחזרותיהן הנשנות של גיטרות צורמות, אשר מייצגות בנוכחותן את הרגשות שעדיין לא נרפאו לגמרי, היצירה משלבת (בהפקה נהדרת) גיטרות אקוסטיות, קולות נקיים (מבוצעים היטב), מקצבים יחסית איטיים ורגועים; הדמעות יבשו, העיניים הצורבות ממלח נפערות לאיטן, מחפשות, ובמידה כלשהי צולחות במשימתן, את המשמעות האוטופית לה כה כמהות.
כמו באלבום הבכורה, הפאר וההדר ב- THE MANTLE אינם נובעים מיכולת ההלחנה של הלהקה, אשר אינה מגוונת ומתפתחת באופן צפוי ואיטי יחסית. האלבום אינו מיועד לאלו המעוניינים במלודיות בומבסטיות ושיאים פוליפוניים למיניהם. העוצמה של השלישייה האמריקנית הזו טמונה ביכולתה להגדיר מצב רגשי מיוחד ורב-עצמה, ולגלם אותו, על כל היבטיו ומשמעויותיו, ביצירה מוסיקלית מסוימת. ובתחום זה, ניסיונה הנוכחי של הלהקה הוא המשך נהדר לקודמו, מפותח ומתקדם במידה, אך עדיין משמר קשר ברור למקור, המשאיר אותנו ממתינים בציפייה לקראת אלבומה הבא של הלהקה, על ההתקדמות והגילויים החדשים שיצפון בחובו.
תום אורגד
