ביקורות
2010-04-16
אני מוכרח לציין תחילה שאין הרבה להקות בתחום המטאל שמוכנות "להסתכן" ולהוציא אלבום שלם שאין בו סולן, או לחלופין, אין בו איזה גיטר הירו. כאן עולה נקודת הזכות של
Guilty As Sin, אבל באותה מידה כאן היא גם מאבדת את קרנה. השאלה היא כמה אנשים באמת ישבו ויאזינו לאלבום שלם שבסופו של דבר נשמע כמו שיר אחד ארוך. ברגע שאין מילים או מעט מאוד סולואים, האלבום הופך להיות דיי בנאלי. שלא תבינו לא נכון, הם עושים אחלה מוסיקה! משהו שנע בין ספיד מטאל מהאייזטיז לדת' של תחילת הניינטיז. למרות זאת ולמרות שגם העטיפה מדהימה עם קונספט אדיר (רואים את האפיפיור מצעיד עדר של אלפי כבשים אל מותם כאלגוריה למסרים אנטי נוצריים), עדיין היה לי קשה מאוד לשמוע את האלבום יותר מפעם אחת.
לעומת זאת, אני בטוח שכמוסיקה למשחקי מחשב של יריות תלת מימד וכאלה, המוסיקה הייתה משתלבת יופי. אם משהו זוכר את המשחק הענתיקה QUIKE מסוף הניינטיז, שינסה להקשיב לפסקול שלו: אחלה של להקת מטאל! אותו רעיון קיים גם כאן, רק שהמוסיקה ואופי התוצר של האלבום מזכירים לי את סודום קריאטור ומורביד אנג'ל של פעם. מה שכן בלט הוא השיר האחרון באלבום שהיה שיר מצרי, מן אום כולתום שכזה, בלי שום קשר לכלום. לא היה בו חצי דיסטורשיין, דבר שהעלה בי הרבה תמיהות.
Guilty As Sin הוקמה ב-2008 בבוסטון, ובאמת נראה שהם לא שמים ממש על אף אחד. אם תציצו ב
עמוד המייספייס שלהם תראו שהם בכלל לא מעוניינים בסולן. זה לא שהם לא מצאו אף אחד שישיר, פשוט זהו כיוון הלהקה. שוב, נדרשות הרבה ביצים לעשות דבר כזה, אבל השאלה כמה זמן זה יחזיק מעמד מרחפת מעל העניין, לדעתי. למי שבא לשים אלבום מטאל ברקע לפני הופעות בבארבי או סתם בבית כשהחברה באים אליו (כדי לראות עוד תוכנית של אודטה...)- זה ישתלב נהדר.
דולב זהרוני
