ביקורות
2010-04-16
עצם הולדתו של הפאנק באנגליה לעולם תישאר כחלק מגאוות היחידה של מעמד הפרולטריון הבריטי. לא משנה איזה שינויים או על איזה גל של סגנון מוסיקלי הלהקה תרכב, תמיד יהיה שם איזה צד שמבליט את הפאנק שבהם. אז מיהם
Razorwire? להקת הארדקור שמשלבת קצת היפ הופ, קצת מטאל וקצת פאנק. לא הרבה יותר משאר הלהקות בסגנון, אבל בכל זאת קיים כאן האופי הבריטי עם הקול המתחצף הזה שצועק על החברה המנומנמת, ומבקש (הגזמתי..) דורש שהיא תתעורר ותראה באיזה בוץ היא שוקעת. האופי הזה תמיד מדליק אצלי כמה זרמים של טסטוסטרון, שמושך אותי אל תוך קו הפוגו או של קיר המוות (WALL OF DEATH).
הלהקה קמה בתחילת שנות ה-2000 והספיקה לשחרר מספר אלבומים שחדרו עמוק אל תוך סצנת האנדרגראונד הבריטית. גיטריסט הלהקה דן פיטץ' הקים חברת תקליטים,שדרכה שיחררה הלהקה את אלבומיה, וכמו כן החתים מספר להקות בתחום ועורך מידי שנה את פסטיבל גודלס בעיר סטוק.
האלבום הזה הוא למעשה מעין אוסף של הלהקה.שיריו לקוחים ממספר הופעות של הלהקה, שנותנות פינץ' ייחודי לחומר של הלהקה. השירים הרבה יותר עוצמתיים מאשר איך שהם נשמעים באלבומים שלהם. יש גם הרבה יותר הרגשה של הופעת פאנק, שהקהל בה פשוט מפרק אחד את השני. רק תעצמו את העיניים ואתם שם, בסטוק או בלידס, עם עוד כמה פנקיסטים אנגלים מקוריים, שלא מעניין אותם כלום חוץ מאיזה בירה וסיגריה.
בהחלט כיף לשמוע להקות שנשמעות ככה בהופעה שלהן, כיוון שאתה יודע שיש לך למה לצפות בהופעה, וכדאי לעשות את המאמץ ולקפוץ לאחת ההופעות שלהם. אני יודע שלא כל אחד יסע עכשיו במיוחד לאנגליה בשביל לחפש אותם באיזו עיירת פועלים נידחת, אבל אני מניח, שעם הזמן, הם גם יתחילו לצוץ בפסטיבלים שונים ברחבי אירופה.
דולב זהרוני
