ביקורות
2010-02-14
אני מניח שזה טבעי שקנדה, ובמקרה הזה British Colombia, הפכו למקבילות הצפון-אמריקאיות של נורבגיה
מבחינת הבלאק מטאל. חלקו הצפוני של כדור הארץ בהחלט יכול לגרום לטבע לדבר בעוצמה דרך מוזיקה, והשילוב של בלאק-פולק מטאל הוא בהחלט אחד מהביטויים החזקים יותר לחורף בדמות מוזיקה.
להקות כמו Agaloch ו Woods Of Ypres הן דוגמא טובה להרכבי בלאק מטאל שמוסיפים מימד של אווירה למוזיקה שלהן, ו
Black Lotus הם בהחלט הרכב שמתחבר לכך, כשהם מזכירים במקביל את אבות המזון הנורבגיות של הז'אנר – Borknagar ו Enslaved מתקופת אמצע-הדרך של קריירת הלהקה.
החל מהאינטרו המונוטוני שפותח את האלבום, הלהקה ממשיכה אל Signatura Rerum, שיר מהיר במיוחד שמתוך מה שעלול להישמע כאוטי מצליח להעביר שיר עם מלודיות חזקות. השילוב של הפריטה המהירה, הבלסט ביטים, והמעבר המוצלח של הסולן Jasper V.D Veen מקול בלאק Mid-Range לשירה מלודית מוכפלת בסגנון Borknagar – כל זה תורם ליצירת פולק-בלאק אירופאי למשמע ומהוקצע למדי.
גם ההפקה לא רעה, למרות שהייתי נותן קצת יותר כוח לגיטרות במיקס, עדיין הסאונד ברור מספיק כדי לתת הגיון לשילוב המהיר של הלהקה.
שני שירים בהחלט בלטו מעל השאר, כל אחד מייצג אספקט אחר של הלהקה – Terra Hiberna הוא שיר אפי וארוך שמכיל אין ספור חילופי ריפים ומקצבים, ולעומתו Wreath Of The Triumphant הוא שיר בלאק קצר יחסית, ומהיר מאד, שניהם בכל זאת עומדים כשירים בזכות עצמם שגורמים ליכולת הכתיבה של הלהקה לבלוט דרך הדרכים השונות מאד ליצירת בלאק שבאה לידי ביטוי כאן.
לסיכומו של דבר, אלבום שני מרשים ללהקה הזו, שעלולה למצוא את עצמה לצד כמה מענקי הז'אנר. כמעט הכול כאן עובד, ולמרות שעדיין לא מדובר פה בקלאסיקה של הז'אנר, בהחלט יש דוגמא לאלבום פולק-בלאק אמיתי ואיכותי.
אלון מיאסניקוב
