2009-12-19
אין כמו איטליה. כדורגל,קפה טוב, פיצה ודת' מטאל שבדי. כן, ישנה מגמה מתפשטת ברחבי אירופה של שעתוק הדת מטאל המלודי המוכר של נו כל כך מאין פלייס, סוילוורק וחבריהם. לא מבין את המשפט
דיסהרמוניה מאנדי (
Disarmonia Mundi) הוקמה באיטליה בשנת 2000 ושחררה את אלבומה הראשון: "Nebularium" ,
שהוקלט באולפן ביתי. האלבום זכה להצלחה לא מעטה, וזיכה את הלהקה בחוזה הקלטות בחברת
Coroner האיטלקית. בשנת 2004 הלהקה הוציאה את אלבומה השני:FRAGMENT OF D-GENERATION. באלבום זה התארח ביורן "ספיד" סטריד, סולנה של להקת SOILWORK , שהפך מאז לסולנה השני של הלהקה,והשתתף גם באלבומה השלישי- MIND TRICKS שיצא ב2006.
The Isolation Game לא שונה ממש מקודמיו, והאמת, לא שונה ממש ממה שאין פליימס, סוילוורק ודארקיין עושות. למעשה, אם לא היה כתוב באלבום שהלהקה היא מאיטליה,הייתי בטוח שהם שוודים בכל רמח אבריהם.
העובדה שאת כל המוסיקה עושה אדם אחד,Ettore Rigotti, ושיש שני סולנים ללהקה, הופך אותה לפרויקט מאוד מעניין, שמפרק במידת מה את האופי התבניתי שבו נתפסת להקת מטאל.
הפקה מעולה,הכלים נשמעים נהדר,והשילוב של שני הסולנים יוצר אינטגרציה מעניינת, אבל כאן אני רוצה לעצור ולהעלות עניין שכבר מפריע לי הרבה זמן.
כשלהקת
In Flames פרצה לתודעת המטאל העולמית, הסגנון שלהם בלט באופן בו שילבו מלודיה עם דת' מטאל. עד אז הדת' מטאל הושפע בעיקר מהת'ראש, ומאידך נשמע מאוד דומה לאביו הרוחני.
עם חלוף השנים, סגנון הדת' מטאל השבדי ביסס את מעמדו כזרם העומד בפני עצמו בז'אנר הדת' מטאל, והתחיל לחפש התפתחויות חדשות, שירעננו את השגרתיות שלו, וכמובן יכניסו עוד כסף לחברות התקליטים.
בנוסף לשירה המיוחדת של הדת' מטאל: הגראולינג מגרגרי המלח, החלו הלהקות להכניס שירת קלין (clean), כלומר שירה נקייה וגבוהה שמוכרת לנו מההאבי מטאל והפאוור מטאל. זה היה בסוף שנות ה-90, כאשר לינקין פארק וחבריהם שלטו בסצנת המטאל העולמית. לינקין פארק שמו להם לדגל את השילוב הזה,וקנו עשרות אלפי מעריצים.
ספינות הדגל של הדת' מטאל המלודי העתיקו את המודל הזה,ומאז גם הן נשמעות כך( כמובן שהן לא נשמעות כמו לינקין פארק, אבל יש דמיון מסוים),ומאז כל להקה שמנגנת את הסגנון הזה משתמשת בשילוב הווקלי הנדוש.
ואני רוצה להגיד-דיי!!!, נמאס מהלקקנות הזו לחברות התקליטים. מה עם קצת חזרה לשורשים כמו שהיו
ב-"The Jester Race" המהולל של אין פליימס (
In Flames), שלא הייתה בו טיפת שירה בקלין.
לאורך האלבום של דיסהרמוניה ישנם רק 2 שירים שאין בהם קלין (THE BLACKLIGHT RUSH, STEP CHILD OF LACERATION) ועוד שניים שעשו קורלציה לשירת הקלין עם הגראולים, אבל היא עדיין שם.כל שאר השירים בעלי אותו מבנה,גם אם הטמפו שלהם שונה. והפזמון, כמובן, נשמע כמו לינקין פארק. חברים, ללינקין פארק שמור מקום של כבוד, אבל לא בדת' מטאל המלודי!
מעבר לעניין זה - אני מאוד נהניתי מהמוסיקה. הלהקה גם הוסיפה עוד שני קטעים אקוסטיים קצרים, GLIMMER, ו-BENEATH THE COLDER SUN, שסוגרים לנו את פורמט הדת' השבדי המוכר.
יש לי הרגשה שגם האלבום הבא יישמע אותו הדבר,מה גם, שבכל מקום שאחד מחברי להקת סוילווורק (
Soilwork) נמצא,יש דמיון מאוד גדול בין החומר שלהם לחומר של להקת האם. אם זה מה שטוב לצאצאי הוויקינגים, שיבושם להם.
האלבום מומלץ לכל אוהבי הדת' השבדי. אתם לא תתאכזבו!.
דולב זהרוני
