2009-11-14
ניחוחות של ספיד ופאוור ישן עלה באפי מיד לאחר שהתחיל השיר הראשון.
Sacred Oath הייתה להקה די מינורית בסוף האייטיז, וידעה הצלחה, שניתן לקרוא לה "מפה לאוזן". הלהקה קמה ב-85 בארה"ב, בגל הגדול של להקות ספיד\פאוור אמריקאיות. מכאן לא ניתן לסייג ולומר שיש משהו שונה בלהקה. כל האלמנטים המוכרים לנו מהסגנון נשתמרו כאן בצורה מובהקת ומבוצעים במקצועיות.
האלבום הראשון של הלהקה, A Crystal Vision יצא ב-88, אך לפני שהוא הגיע לאיזשהו הישג, הלהקה התפרקה עקב מחלוקות בתוכה ועם חברת התקליטים. חבל,אך לא נדיר באותה תקופה.להקות גלאם וספיד מטאל קמו בכל חור, לרוב הוציאו אלבום אחד ונעלמו להן.
ב-2001 חברת התקליטים Sentinel Steel Records עשתה מעשה אמיץ,אך מקובל באותם ימים ,ושכנעה את הלהקה להוציא את האלבום שוב. הם כל כך השתכנעו עד שהם החליטו לעשות קאמבק ולהקליט מחדש את כל האלבום.
האלבום המשוחזר נקרא A Crystal Revision, והוא שוחרר ב-2005. שנתיים עברו, ואחרי כמה שינויים בהרכב הלהקה הוציאה את
Darkness Visible.
הלהקה החליטה, שזה גם הזמן לצאת לסיבוב הופעות,ולהקליט את Till Death Do Us Part.
האלבום מכיל שירים משני האלבומים ויש בו את כל מה שאני אוהב.ריפים טובים, סולן אייטיז עם גרון עמוק ולוק של מטאליסטים מבורגנים, שרק המבט על פניהם מראה לך כמה הם אוהבים את מה שהם עושים. למרות כל זאת יש לי בעיה...
אני תמיד מחלק להקות מסוג זה לשתיים: אם הייתי שומע אותה בגיל 14, או אם הייתי מתוודע אליה רק עכשיו. אם הייתי שומע אותה בגיל 14 ,הייתי נוצר את הלהקה איתי, וכנראה קורא לה קלאסיקה. העניין הוא, שאני לא ממש הכרתי אותה אז,ולכן היום החומר נשמע לי די בנאלי.
אז כן,כיף לי לשמוע את האלבום,והוא מומלץ לכל מי שכיף לו לשמוע להקות מהסוג הזה,אבל לא אוכל לתייג אותו כקלאסיקה.
דולב זהרוני
