Quetev Meriri - Quetev Meriri - [GushPunkA]

2008-08-14

לתאר את המוזיקה של "קטב מרירי" זה כמו לנסות לגעת בענן. אפרפרות כהה ועבותה, שתופחת ונעה באיטיות מגושמת אך בנחישות מאיימת. אין טעם לנסות, פשוט צריך ליהנות מהמחזה של הסערה שבאופק. השמימיות של אלבום הבכורה של ההרכב המקומי, שנוצר כל-כולו בלילה אחד, מועשרת מהעומק הרעיוני שלו – הוגי הדעות היהודיים על שמם נקראים רוב הקטעים – עד רמה בה הוא מתנתק מהגשמיות הסיליקונית של המדיה ומתיישב בכבדות בתוך התודעה. ערב אחד, ג'אם-סשן ממושך אחד, שלושה מוזיקאים מולטי-מוכשרים ואלבום אחד שפורץ גבולות.

מנגינות ערביות מלטפות, רחשים ושריטות שספק מגיעים מהדמיון הפרנואידי ספק מהרמקולים, שירה-כמעט-דתית שעלולה להזכיר תפילה או משהו של OM, דיסוננטיות מטרידה כמו סיוט בלילה מיוזע – ספקטרום שלם של רגשות בפחות מ-45 דקות. קטב מרירי יוצרים באלבומם הראשון (השני בדרך, עם תוספת של מתופפת אל ההרכב) אווירה במלוא מובן המילה. אלה דווקא השכבות הדקות, העדינות, שנערמות בצורה כל-כך מעניינת...כל שכבה, כל כלי וכל קול, מגוון כה רחב שנרקם במלאכת מחשבת אל סליל ייחודי שמעצם התפתלותו וסיבוביו מהפנט... חווית השמיעה, כשמתרכזים רק באלבום כפי שהוא – ערום – היא הנקודה בה רחמני, ירון ולוינשטיין הצליחו באופן אבסולוטי. זה סודו של השד התנכ"י, הוא מתגנב בצעדים קטנים כל כך שכשתשימו לב יהיה כבר מאוחר מדי.

ביקורת קצרה ועמוסה לאלבום קצר ועמוס, מבלי דיבורים מיותרים על ההוגים היהודיים המוזכרים (שמות השירים, שהותאמו לקטעי הנגינה לאחר רק שהיו כבר מוכנים) בקטעים האינסטרומנטליים או שני המשוררים ("זרעים" – וסקו פופה, משורר סרבי; "עיר פזורה" – יאיר הורוביץ) שקיבלו עיבודים שבאמת אפשר לקרוא להם "עיבודים", עם פרשנות אישית של ההרכב, במקום סתם לערבל ביטים ולסמפל נאומים באיזו תוכנת מחשב. מומלץ לכל מי שבאמת אוהב מוזיקה ויכול להרשות לעצמו להתנתק מהעבודה, מהפלאפון, מהטלוויזיה ומהסביבה באופן כללי לשעה קלה של לואו-פיי מהפנט. הציפייה לאלבום הבא (שחברי ההרכב כבר מדווחים שהוקלט) גודלת מיום ליום ומשמיעה לשמיעה, ואם לא יאבד המומנטום אז המקום על מדף הדיסקים כבר שמור.

עופר ויינר