ביקורות
2008-06-25
מעקב אחרי מהלכי הקריירה של בילי הווארדל, הסולן והמבצע העיקרי של ההרכב החדש Ashes Divide, יוצר תחושה של מאסטר מיינד בפעולה. מתוך הנחה שהווארדל לא מתכנן להשתלט על העולם וראשי נאט"ו יכולים להמשיך להתרווח בכיסאות המרופדים שלהם, אפשר פשוט להגיד שהבן אדם יודע שכדי להשיג דברים בחיים צריך תכנון טוב וסבלנות. הנה סקירה קצרה של מה שהביאנו עד הלום: ההתחלה שייכת הלכה למעשה לעבודה מאחורי הקלעים כשהווארדל שימש כתאורן ואז טכנאי גיטרות בהופעות של Fishbone. במקביל לכתיבת שירים והשתפשפות באספלט של החיים בדרכים, נוצר גם הקשר עם מיינרד ג'יימס קינן, סולן Tool, קשר שהתבשל בבישול איטי וארוך כמעט שבע שנים עד להקמת אחד ההרכבים המרעננים בסצנת המטאל האלטרנטיבי - A Perfect Circle. ההמשך עובר תחת הצל הגדול שמטיל סביבו הקול החורך של קינן, הווארדל מצדו לקח על עצמו את תפקיד הגיטריסט, כותב עיקרי ומפיק. שלושה אלבומים לאחר מכן הוא מקלף מעצמו את השכבות המיותרות ועובר לקדמת הבמה עם אלבום הבכורה של Ashes Divide.
כדי לחסוך תהיות לגבי מי עומד מאחורי הפרויקט החדש, הווארדל החליט פשוט לעשות הכל ואם האלבום היה נעשה בתקציב שלהקות מתחילות יכולות להרשות לעצמן, הוא היה עושה גם פנלים באולפן. הוא כותב, מנגן ברוב הכלים, שר, משמש כטכנאי ומפיק. הופעה של איש אחד.
התוצאה היא בהחלט לא רעה ויותר מזה. כמו דיקטטור טוב, הווארדל מוכיח שכאשר אין לך עם מי להתווכח, דברים עובדים חלק יותר ולפעמים גם טוב יותר (נעזוב רגע את סטאלין בצד). הכישרון המוכח שלו ככותב שירים מוצלח לא נטש אותו גם הפעם, הסגנון באלבום נע בין שירים טובים שמעולם לא יצאו באלבום של Tool לבין נטיות לבכיינות אימואית טיפוסית. מה שקורה בין לבין מספק אלבום חזק, מופק היטב שבהחלט מושך אותך לשמיעות נוספות. בעיה עיקרית באלבום, למי שבשבילו זו בעיה, היא העובדה שהווארדל נשמע כמו הכלאה של כמה סגנונות, יותר מאשר משהו אותנטי ומקורי. מעל הכל בולטת השירה הכל כך מושפעת מקינן, שגורמת לך לחשוב: למה להסתפק בחיקוי זול כשאתה יכול לעשות עוד אלבום של A Perfect Circle?
אבל יחד עם הכל Ashes Divide נשאר כפרויקט מספק בהחלט, מיוצר שאולי לא יכבוש את העולם, אבל בהחלט שולט בעוד כמה מילימטרים על מדף הדיסקים שלי.
אופיר שלו
