2008-05-27
כמה דברים שחייבים להוציא מהמערכת לפני שכותבים על
מוריסיי, רק כדי להבהיר דברים. כן, הוא היה בסמית'ס, בואו נתגבר על זה כבר. הוא מוזיקאי טוב זה נכון, אבל בוא ניקח אותו בפרופורציות. דבר אחרון זה שכל הפרטים שנאמרו כרגע הם נכונים וטובים, אבל זה לא אמור לגרום לשאלה של "את מי הוא מזיין" לעניין אותי.
אחרי מילות הפתיחה הקשות האלו אפשר לגשת לאלבום האוסף הזה, שבעיקרון מורכב מלהיטים מובחרים משלושה אלבומים , you are the quarry , Ringleader of the tormentors (שני אלו יצאו בין 2004 לעכשיו) ו Viva hate שהוא בעצם אלבום הסולו הראשון של מוריסיי, יש עוד שני שירים בערך שלא קשורים לאלבומים אלו, ואחד מהם יצא מהקלטה בEarl's court 95. את הסיבות לזה אני מניח שאפשר לתלות בחלופת חברות תקליטים ובעיה של זכויות וכדומה.
ב2004, אחרי 7 שנים של שתיקה יצא האלבום You are the Quarry, עד כמה שלהגיד אלבום קאמבק מתבקש פה , כנראה שההגדרה הנכונה היא אלבום החזרה, המשך העבודה. למרות החבירה שלו למפיק Jerry Finn שמזוהה יותר עם להקות כמו Green day, Sum 41, Blink 182, Offspring וAFI שיצרה ציפייה אולי לחזרה של מוריסיי קצת שונה, הקהל קיבל את אותם הטריקים המוכרים בסאונד מעט יותר עדכני, אבל היה ברור שזה אותו מוריסיי. בתקופה שכמעט כל להקה שהייתה באופנה הייתה מושפעת מכל תו שהסמיתס סיפקו כמעט עשור קודם, מוריסיי הבין שלהישמע כמוהם זה רע בשבילו, אז במקום לשנות כיוון מוזיקלי ולהמציא את עצמו מחדש, הוא בחר לשתוק לתקופה מספיק ארוכה כדי שהעולם עצמו ישתנה, וסגנון הכתיבה שלו יחזור להיות בולט, או ייחודי. 7 שנים זה לקח.
עם כל הציניות שאפשר לטעון שגלומה במשפט הקודם, You are the quarry היה באמת אחד האלבומים הטובים ביותר של מוריסיי, אם לא הטוב מביניהם. עם שירים כמו First of the gang to die,Irish blood, English heart, ו – I have forgave Jesus, ובשילוב עם התקופה בה הוא יצא, הוא הפך להיות אלבום הרנסאנס של מוריסיי וגרם למעריצים רבים, וכמוהם העיתונות, להיזכר בו לטובה ולהחזיר אותו לדיון בעולם המוזיקה.
ב2006, הפעם עם טווח של שנתיים בלבד, יצא האלבום Ringleader of the tormentors, האלבום הזה כבר התקבל בציפייה דרוכה ומוכנה מראש ונכנס ישר למקום הראשון במצעד באנגליה, עם שירים כמו You have killed me ו in the future when all's well, I just want to see a boy happy וthe youngest was the most love הוא החזיק בבטחה את שמחת המבקרים כאלבום מוצלח נוסף ברצף וקיבע את עצמו מחדש כחביב המבקרים.
אלבום האוסף שיצא בהפרש של 4 שנים מאז החזרה לחיים שלו, ומכיל בעיקר שירים מאותה תקופה הוא ניסיון לבסס ולהזכיר לקהל רשמית שמוריסיי הוא טוב, ולעלות ציפיות לאלבום החדש שלו. בכך שהוא בוחר בשלושה דיסקים הטובים בקריירה שלו (למרות שיכל היה להוסיף את Vauxhall and I) הוא בעצם רוצה לתמצת רק זיכרונות נעימים, ואיתם לסמל את התקופה הזו שלו.
שני שירים חדשים נכנסו לאוסף הזה בשם that's how people grow up ו All you need is me. איך מבדילים ביניהם לבין השירים מהאלבומים הקודמים? האמתי שלא מבדילים. הסגנון והמחוות של מוריסיי כל כך מקובעות בו, וכל כך נחרטו כסימן היכר גם בשבילו וגם בשביל הקהל, שהוא משאיר את העולם בהחלטה דיכוטומית לחלוטין אוהבים אותו או לא. זאת כנראה התשובה הקריטית.
אסופת השירים שנבחרה היא באמת קבוצה טובה ומציבה את מוריסיי כאומן מעניין. הבעייתיות פה היא שזה יכול היה להיות דיסק מצוין אם הוא היה בפני עצמו, כשמבינים שהשירים הללו באים מאלבומים שונים, המינוס הזה של החוסר גיוון וחידוש במוזיקה שלו בתוך עצמה, יכולים קצת להעיק על רפרטואר של אמן אחד.
בעוד כחודש ומשהו מוריסיי ינחת בת"א להופעה אחת וייעשה, שכמו בדיסק, את מיטב הלהיטים שלו. אני כנראה אעמוד שם איפשהו בקהל, מאחורי המעריצים השרופים וקצת לפני אלו שמגיעים להופעות כדי לא להרגיש החמצה שהם פספסו הופעה שיכול להיות שכולם ידברו עליה מחר. מה שבטוח זה, שאני אגיע רק בהנחה שאני ישן אצל חברה שלי אחרי ההופעה, כי אחרי שעתיים של מוריסיי, אתה צריך כמה שיותר הוכחות לטסטוסטרון שאתה יכול להשיג.
רועי פוברצ'יק
