2008-05-24
קודם כל המטאליסטים הסקוטים האלה מטורפים, זה ברור מההתחלה.
מעבר לזה אפשר לומר עליהם שהלהקה שהם הזכירו לי הכי הרבה היא 3 Inches Of Blood הקנדית, למרות שבמבט כללי אני יכול לומר שלמרות שהתקציב שלהם הוא בערך עשירית מזה שהיה ל Inches לאלבום האחרון שלהם, אני מעדיף אותם. משהו במוזיקה שלהם עובד יותר טוב, השירה טובה יותר, ויש להם ביצים גדולות בהרבה (מבחינה מטאפורית).
למרות שעטיפת האלבום נראית כמו משהו מאלבום מטאל מחתרתי משנות השמונים, הלהקה בעצם עושה סוג של שילוב של מטאל מודרני כבד שבו יש שירה צרחנית גבוהה בכיוון רוב הלפורד משולבת בגראולים נמוכים, בגדול, וזו הסיבה שהם הזכירו לי את Inches, הם נשמעים כמו להקה שסוחבת את המטאל המסורתי משנות השמונים אל המטאל העכשווי. השיר הפותח – Whirlpools Of Hades מכיל את כל היסודות שחוזרים בשאר האלבום – ריפים כבדים וחזקים, תיפוף רועם ובס-ליין יציב, כשעל כל החבילה יושבת השירה האדירה.
מה שעושה הרבה מהאלבום הוא התחושה של הכיף שנראה שהח'ברה כאן אימצו, הם לא לוקחים את עצמם ברצינות ולכן האלבום לא נשמע מתיימר מידי, ומצד שני המוזיקה האיכותית וכתיבת השירים מונעות מזה להישמע כמו פרודיה או קאמפ.
ברור שגם הסאונד לא מזיק, את המאסטר עשה ג'ף ווטרס האגדי מ Annihilator, ולכן המאזין זוכה לגיטרות שנשמעות טוב בהרבה ממה שניתן היה לצפות באלבום שנראה שעלה בערך שקל וחצי.
שיר הנושא- שעובר לכיוון קצת יותר ט'ראשי מסורתי, הוא דוגמא לעד כמה ההשקעה של הלהקה בנגינה ובסאונד יכול לגרום להם להישמע טוב, כשהשירה היא ללא ספק הדובדבן על העוגה.
אני לא מגזים – הסולן יכול להתחרות אפילו בכאלו מוכרים כמו "Ripper" Owens ביכולות הווקאליות שלו – הוא טוב מספיק.
בקיצור, תניחו את הידים על האלבום הזה, הוא כבד מספיק, מלודי מספיק ופשוט טוב מספיק לכל מטאליסט שמכבד את עצמו.
אלון מיאסניקוב
