Juviley - How to miss the ground - [Unsigned]

2008-04-19

ישראליות זה תרבות, לא גנים. אם מישהו צריך את ההוכחה לזה הוא מוזמן ללחוץ play על האלבום How to miss the ground, להקשיב בדיוק חמש שניות ולנחש לבד מאיפה מגיע Juviley (בהנחה שלא הסגרתי את זה בתחילת הפסקה).

הסאונד והכתיבה של אור זובלסקי (שהוא בעצםJuviley ) לא יוצאים ממעמקי פלורנטין התל אביבית בשום צורה, אלבום הבכורה שלו נשמע כאילו הוא מגיע ישירות מאנגליה הקרירה, כשגשם מתדפק על החלון ובחוץ מחכה בעיקר קור ושמיים אפורים.
זובלסקי, בן 22, כבר הספיק לעשות הרבה בקריירה המוזיקלית שלו. מלתופף לאמנים ישראלים מוצלחים כמו גבע אלון, "דפנה והעוגיות" ויוני בלוך ועד להחלטה לעזוב את כל העבודה בארץ ולעבור לניו יורק ולנסות להגשים את השאיפה המוזיקלית המכובדת שלו שם, ואם לשפוט לפי התוצאות עד כה, זו החלטה משתלמת בהחלט.

מלבד העובדה המרשימה שעל כל הכלים באלבום (גיטרה אקוסטית וחשמלית, באס, תופים, אקורדיון ,פסנתר, קלידים, מלודיקה וכלי הקשה) הוא מנגן לבד, מתווספת התחושה שכל נגיעה של אור בכלים בהם הוא מנגן היא כמעט בגדר רוח קסם שמרחפת מעליהם. ישנה מאין עדינות אלגנטית ומדויקת בכל תו ותנודה על התופים שהופכת את הנגינה שלו למחווה יפיפייה לזמן ומרחב.

How to miss the ground מנצל את המינימליזם והאינטימיות כדי להבליט את הניצחונות הקטנים-גדולים שיש בשירים שבו. אם זה האמביוולנטיות שנכנסת בין המקצבים לתוכן בשירים כמו Another Disappointment ו- Big eyed George או הבנייה הדרוכה לדיאלוג בין החצוצרה המלכותית של ספי זיסלינג ולצ'לו של מיה בלזיצמן שמתארחים באלבום הקטע A nice dream ומשרים עליו מאין אופוריה מעושנת.
בשירים כמו Mexican rain (עם גבע אלון על לאפסטיל גיטר), Muted guitar ו- Annie תפקידי הגיטרה ממש מצליחים לצייר את טיפות הגשם ברקע של השירה המחממת, Mr. Catfish מייצג יותר את ההשפעות של Belle & Sebastian ובו זמנית מצליח להיות אחד הקטעים החמודים יותר באלבום.

השיר הסוגר, Carry away הוא התהייה המודעת שכל אחד שרודף אחר החלום עובר בשלב זה או אחר כנראה. האם הרצון הזה הוא מספיק חשוב כדי לעבור את התלאות שעוברים בדרך להגשמה שלו? האם כל הזמן המושקע הזה יהיה לחינם? או האם החוויה היא זאתי שחשובה?. קשה שלא לחייך כשהמשפט שסוגר את המחשבה הזאת, את האלבום הזה שמצליח להיות בו זמנית נעים קליל וגם מלנכולי, הוא Here at last is Happines.

אור זובלסקי, Juviley, הוא כישרון נדיר שמצליח לצמוח מישראל, לגור בארה"ב ולהישמע כאילו הוא יושב באנגליה. הוא מצליח להעביר עצבות בריטית ברמה הטבעית ביותר שלה, לשמח, לפייס ולרגש, כל זה בזמן הקצר של 41 דקות ו- 40 השניות שבהם הוא פשוט מנגן.

רועי פוברצ'יק