ביקורות
2008-04-05
בעצם מדובר כאן בהוצאה מחודשת של אלבום של
הלהקה מ 1998, שיצא שלושה שנים לאחר אלבום הבכורה שלהם. המוזיקה של הלהקה מתוארת כט'ראש, אבל לדעתי היא קרובה הרבה יותר להארד-רוק קלאסי, עם קצת יסודות ט'ראשים בגיטרות ובתופים.
אני מניח שהפרסום הראשוני של הלהקה הגיע ממי שהוא המתופף שלה, Ray Hartmann הוא אחד ממתופפי המטאל הקנדים המוכרים יותר, בעיקר בעקבות עבודתו עם Annihilator בתחילת דרכה, וכאן הוא בהחלט מפגין את היכולת האגרסיבית שלו כמתופף. מה שקצת דופק את הלהקה והאלבום הוא הסאונד, שהוא ברור ולא רע, אבל הרבה פחות גדול ממה שהיה צריך במוזיקה שלהם, במרבית השירים יש תחושה שיש גודל במוזיקה שלא מוצא מקום בתוך הסאונד הדק והצר.
למרות כל זה האלבום עובד. השיר הפותח Hippocritic משלב ריפים קליטים עם מקצב תופים אנרגטי, ולמרות שהריפים עצמם טובים, גם אם קצת חסרי דמיון, הרי שזו השירה של הסולן Jonas Falle שמשדרגת את כל מה שהלהקה עושה. יש לו קול חזק ומלודי שמצליח לקצת גם את השירים החלשים יותר למקומות מוצלחים בהרבה.
השיר Burn חזק בהרבה, הוא מרוויח בעיקר מהתיפוף של Hartmann, שמוכיח למה הוא שם דבר באזור קנדה, אבל גם מריפים זכירים בהרבה. השיר הזה מדגיש נקודה חשובה למאזינים, כל מי שמצפה לט'ראש מסורתי בסגנון Annihilator, או הלהקה הקודמת של חלק מחברי ההרכב – Aragathor, עומד להתאכזב, זה אכן מטאל, אבל מסורתי וקרוב להארד-רוק כמו שציינתי בהתחלה.
בכל מקרה מדובר כאן באלבום מוצלח של נגנים ששומעים את כמות הנסיון שיש להם בתחום, אני בהחלט ממתין לשמוע מה יהיה באלבום הבא שלהם, בתקווה שאחד כזה יגיע סוף סוף.
אלון מיאסניקוב
