ביקורות
2008-02-04
הנה משהו שלא שומעים כל יום.
להקת דום מטאל אירית שהמוזיקה שלה היא חזרה ברורה לימי התהילה של הדום מטאל הבריטי, כשענקיות כמו
My Dying Bride ו
Anathema הילכו על פני כדור הארץ ומשלו בעולם. לדעתי האישית My Dying Bride לא חזרו מעולם על האיכות הנצחית של ה EP Symphonaire Infernus et Spera Empyriu ב 1991, אבל החבורה האירית הזו מצליחה להתקרב עד מאד לסאונד ולאיכות של אותו אלבום אגדי.
זה שהם נשמעים כאילו הם באים מאותה תקופה מיתולוגית הוא לא מקרה, הלהקה הוקמה ב 1994, התפרקה ב 1997, ושלושת השירים שמהווים את ה EP הזה, הראשון מאז איחודם, הם שירים שנכתבו בתקופה ההיא ומוצאים עכשיו את דרכם הראשונה לאוויר העולם. אין ספק שאי אפשר לזייף משהו כזה, הדום של הלהקה נשמע אמיתי, כבד ועצוב, מעט מאד להקות הצליחו לייצר דום שכזה באופן מלאכותי ולהישמע כל כך טוב.
יש כאן שלושה שירים שאורכם המשולב 33 דקות, ורק בגלל שהכול עובד כל כך נכון זה לא נשמע אורך או מיותר כששומעים את הדיסק. יצירות קודרות, אפלות, מבוססות על ריפים דומים קלאסים ושירת גראול מלאת אמוציות של הסולן פול ליידן. הכול כאן משתלב נכון, כולל הנגינה המרשימה של חברי ההרכב, למה שהוא בסיכום פשוט אלבום דום מושלם.
אני מקווה שהפעם הח'ברה האלה יוכלו להתאפק ולהישאר קיימים הלאה, לעולם מגיע דכאון תהומי ברמה שכזו.
אלון מיאסניקוב
