2008-02-04
האמתי שהייתה התלבטות ארוכה למדי בבחירת הדיסק שיפתח את שנת 2008 בביקורות אצלי, והאמתי שכל אחת מהאופציות הייתה מכובדת בפני עצמה, וגם תראו אותם עולות פה בקרוב. מה גרם לי לבחור ב
ניל מורס כפתיח?, אותו דבר שהופך את האלבומים האחרונים שלו למצוינים. רגש טהור.
אמרתי את זה גם בעבר ואני עדיין מחזיק באותה דעה. מכל אלבומי הסולו שמורס הוציא מאז שעזב את
Spock's Beard, האלבום שקרוי בפשטות "?" הוא המועדף עליי. כל האלבומים שהוא הוציא לבדו מאז פרישתו לקריירת הסולו מצוינים לדעתי, אבל זה פשוט התקבע אצלי בתור ה"אלבום".
בתקציר מזורז עליו, מדובר פה באלבום קונספט בן 12 קטעים, שבמקור היו אמורים להיות קטע אחד ארוך של 52 דקות. האלבום מדבר על מעמד ארון ה', כאשר רק לטהורים ביותר היה מותר להיות בנוכחותו. הסיפור אומנם, דווקא מתואר מנקודת הבט של הזר, המנודה, הטמא שאינו רשאי למעמד זה, והדרך בה אלוהים מוצא לאהוב את כולנו בסופו של דבר.
באלבום המצוין הזה אפשר למצוא כמובן את השלישייה שממזמן הפכה לחובה בכל אלבום אולפן של מורס. ניל מורס עצמו, מייק פורטנוי (
Dream Theater) על התופים, ורנדי ג'ורג' על הבאס. בנוסף אליהם, לאלבום הצטרפה רשימת האומנים המכובדת של ג'ורדן רודס (Dream Theater), אלן מורס (אח של, וגיטריסט להקת Spock's Beard), סטיב האקט המופלא של ג'נסיס המקורית והטובה.
באלבום ההופעה החיה המדובר, הדיסק הראשון כולל את כל אותו "?" מופלא ובדיסק השני ניתן למצוא מאין אסופה מעוד אלבום מצוין של מורס "One", כולל שיר שהופיע רק בגרסת הבונוס בשם King Jesus ומחרוזת שמתחילה עם We all need some light של טראנסאטלנטיק ונגמרת עם Wind at my back שלקוח מתוך האלבום האחרון המשותף של ניל עם Spock's Beard ,snow (שאגב, מומלץ כאלבום קונספט כפול ומצוין).
מורס, שפצח בקריירת סולו עקב החזרה שלו בתשובה, מזמן נמצא תחת קטגוריית רוק נוצרי באותה מידה שהוא רוק מתקדם. תוכן האלבומים שלו שאוב עמוק מעולם הדת, ככה גם חלק גדול מהמעריצים. אותה התמסרות מלאה לאמונה שלו, היא מבחינתי אחד הגורמים שהופכים את האלבום הופעה שלו לחוויה מהפנטת שאסור לפספס.
יש כאלו שדווקא הקרבה הזאת לדת, ועוד בצורה ישירה כל כך תרתיע אותם, ואי אפשר לשפוט אותם על כך. אבל מי שהראש שלו פתוח, ומוכן לשמוע מעל לשעתיים של מוזיקה שמגיעה ממקום אפילו יותר טהור מאהבת המוזיקה עצמה, חייב לעצמו את האלבום הזה.
הרכב ההופעה של מורס עושה משחק מושלם בין נאמנות לחומרים המקוריים כפי שמופיעים בדיסק לבין התחושה הטרייה , החיה והאותנטית של הופעה חיה. הם מאלתרים, מתפרצים, ויוצרים אקסטזה רוחנית במו תוויהם. ההנאה שלהם על הבמה, והתחושה של התמסרות ליצירה לא יורדת בחשיבותה מהביצועים הטכניים, והכול, ללא רבב.
ניל מוצא כמה וכמה נקודות בהם הוא מדבר אל הקהל, ושוב פעם מילים כמו קסם, התרגשות, רוחניות טהורה ואהבה, הוא חלק מאוצר המילים שצריכים כדי לתאר את המאורע. הכמעט דרשה בשיר Entrance, בו הוא מספר על חזון העצמות היבשות מהספר של יחזקאל פרק 37. מורס מספר כיצד אלוהים מודיע ליחזקאל שהוא עומד להחדיר חיים רוחניים בעצמות היבשות האלו שמולו. וכאילו אנלוגיה מושלמת, הקהל של מורס מרגיש את הרוח שעוברת באולם ההוא באותו רגע ומתעורר לחיים כמו שלא היה ער כל ההופעה.
רגע מרגש נוסף, לא דתי, אפילו אלא משפחתי הוא כאשר בנו של ניל, וויל עולה לבמה לשיר איתו את Cradle to the grave. הבן פונה לאב, בעוד האב נענה לפניית הבן. גם בשיר, גם בבמה. אחד מהרגעים האלו שמרגש להיות בנוכחותם. ההופעה (לא כולל ההדרן) נסגרת בשיר reunion מהאלבום One כאשר הקהל הוא חלק פעיל מתפקידי הקולות, מה שהופך את האירוע מרק הופעת רוק מעולה, לאירוע רוחני אמיתי.
Spiritual Lifeאני מאמין, ואבין אנשים שהתוכן הדתי שמרכיב את המוזיקה שניל מורס עושה בימינו קצת ירתיע אותם. ואני מאמין שאכן יש כאלו. כל מה שמורס מביא איתו לבמה, הוא אמונה טהורה, רגש טהור שנראה כאילו לא עובר שום סינון כשהוא עושה את דרכו מהלב שלו אל הקהל באולם. אני חושב שכל ניסיון לריסון התחושה האמיתית הזאת, יפגום הרבה יותר מבמוזיקה שמתנגנת על הבמה. הוא יפגע בחוויה שנועדה להיות חוויה שלמה ומשלימה.
ההופעה של ניל מורס היא יותר מקונצרט רוק עשוי היטב. אלבום הופעה הכפול הזה הוא תיעוד של חגיגה אמיתית של החיים, מוזיקה והמהות הדתית במיטבה.
יש דברים שרק מוכיחים, שלא באמת משנה אם אתה אתאיסט, נוצרי, יהודי, מוסלמי, אם יש לך לב, אתה תרגיש את זה עמוק בפנים.
רועי פוברצ'יק
