ביקורות
2008-01-20
מהעטיפה של האלבום הזה לא יכולתי להסיק יותר מידי מה המוזיקה שהם עושים. ההימור הראשון שלי היה שההרכב האיטלקי הזה עושה סוג של סליז-רוק מיושן, ובדקה הראשונה של השיר הפותח הייתי די בטוח שצדקתי. עד שהתחילו הצרחות של הסולן. משהו שנשמע קרוב יותר לצרחות הפוסט-הארד קור של להקות אמריקאיות עכשוויות. זה המשיך גם עם השיר השני, שוב ריפים מוצלחים ותופים חזקים, אבל אז הסולן מתחיל לצרוח נשמתו כאילו אין מחר והשיר הולך לעזעזל.
השיר השלישי – Nightmare הוא בדיוק זה, שיר שנשמע כמו אימו-קור אמריקאי נוראי, שירת אימו חסרת כיוון ובילבול לא ברור במה שהלהקה עושה. אני יודע שחבריה הגיעו מלהקות הארדקור שונות, אבל אם הם החליטו על כיוון של סליז רוק, כדאי שידבקו בו.
בשיר הרביעי והחמישי ברור שהלהקה הזו היא לא כשלון מוחלט, רק מבולבלת. כשהלהקה הולכת לכיוון של סליז רוק אגרסיבי זה עובד נהדר, הריפים באמת טובים ומעניינים, המקצבים סוחפים, ואפילו הסולן- שמפסיק לצרוח מידי פעם, מצליח לעבור את הרף בהצלחה, רק כשהוא מתחיל שוב לילל אימו או לצרוח בא לסתום לו את הפה.
זה לא מקרה אבוד, להיפך, זה אפילו אלבום לא רע, וברור שיש להם כישרון, אבל הם חייבים להתפקס ולעשות את האלבום הבא שלהם נקי מכל מיני השפעות עבר. יכול להיות שהם היו טובים כלהקת פוסט הארדקור, אבל אם הם החליטו שהם עושים ז'אנר מסורתי יותר כמו הסליז-רוק, הם חייבים להתמיד ולעסוק רק בו, כמו שהוא – האלבום לא רע, אבל הוא רחוק מלהיות מעולה כמו שיכול היה להיות.
אלון מיאסניקוב
