ביקורות
2007-12-05
סיגר רוס (
Sigur Rós) נמצאים פה כדי לעשות טוב לאנשים, בזה אין ספק. גם כשאת השלווה העדינה שיוצרת המוזיקה שלהם קוטעים לפעמים מפלי דיסטורשן וקקופוניה של כלי מיתר, אי אפשר לטעות בכוונות הטובות של הלהקה - זה משהו שפשוט מרגישים, ואת המוזיקה של סיגר רוס חייבים להרגיש, בעיקר בגלל שהם לא מאפשרים לך דרך אחרת להגיע אליהם מלבד רגש.
במהלך 10 שנות פעילותם הצליח ההרכב האיסלנדי לגעת במאות אלפי מאזינים ברחבי העולם אך ורק בזכות המוזיקה שלהם. מול היצר הטבעי של אנשים ואוהבי מוזיקה בפרט, לקטלג ולשים דברים במגרות ידועות מראש, העמידה הלהקה חוויה מוזיקלית לא רגילה, הכוללת שפה שהרוב המוחלט של מעריציה לא מבין, עטיפות מינימליסטיות כמעט ללא כל כיתוב בפנים, זהות מטושטשת של האנשים מאחורי ההרכב, ובעיקר מוזיקה שלא עונה לשום כללים ברורים של מבנה ומצליחה לחמוק מכל הגדרה של ז'אנר. סיגר רוס מבקשים מהמאזין להפסיק לחשוב ופשוט לרחף איתם באוויר בלי צורך להחזיק בכלום בשביל לשמור על שיווי משקל.
האלבום הכפול החדש Hvarf-Heim יוצא במקביל ליציאת סרט תיעודי המלווה את מסע ההופעות של ההרכב באיסלנד. שני הדיסקים כוללים חומר ישן שרואה אור לראשונה בהוצאה הנוכחית; הדיסק הראשון מורכב מהופעות אקוסטיות של שירים מהאלבומים הקודמים והשני כולל הקלטות של קטעים נדירים שנכתבו במהלך השנים אבל לא נכללו בדיסקים הרשמיים של הלהקה.
סיגר רוס שומרים על הקו המוזיקלי המזוהה איתם גם באלבום זה - קטעים שמתפתחים באיטיות ולוקחים את המאזין לטיול בטבע לא מתורבת, עם כל היופי והעדינות שמתערבבים בתוך עוצמה ופראיות לא מרוסנת, כנראה באמת כמו טרק ארוך בתוך הנופים של איסלנד, אבל את זה אני רק יכול לשער. אלבום האולפן חושף שלושה קטעים מצוינים שנחסכו שלא בצדק מהקהל המסור של הלהקה, אבל יחד איתם גם רצועות יותר חלשות ולעיתים סתמיות כמו I gear ו- hijomalind. מעברו השני נמצא אלבום ההופעה שאומנם לא מחדש הרבה מבחינת החומרים, אבל מאפשר תחושת אינטימיות חדשה עם הלהקה כשהיא נקייה מגיטרות חשמליות והפקת אולפן מלוטשת. זה בטח לא כמו לשמוע את האנפלאגד של נירוונה, אבל משהו אחר וטוב קורה בהופעות של סיגר רוס ורצף השירים המעולה הופך את הדיסק הזה לפריט חובה לאוהבי הלהקה ובכלל.
האלבום Agaetis byrjun שיצא ב- 1999 הכיר לעולם את הצליל המיוחד של החבורה האיסלנדית, יחד עם אחת מיצירות המופת הגדולות של המוזיקה האלטרנטיבית. היופי של האלבום ימשיך כנראה להותיר צל ולעורר השוואות עם כל חומר חדש שהלהקה תוציא, אבל זו דרכה של יצירת מופת, וזה לא אמור למנוע מהעולם מלהמשיך לההנות מהקול הייחודי שסיגר רוס ממשיכים לייצר במוזיקה שלהם. Hvarf-heim נותן את כל מה שאפשר לצפות מהלהקה, ובמקרה הזה באמת לא צריך יותר.
אופיר שלו
