2007-11-13
להקת הפרוג מטאל האירית
Era Vulgaris עשתה כאן משהו שונה ומיוחד מכמעט כל מה שיצא לכם לשמוע תחת המטרה הנרחבת של המושג "פרוג מטאל". הח'ברה האלה עשו כאן אלבום קיצוני למדי לסגנון, שכולל שירה שלקוחה מעולם הדת' מטאל, ומשלבת אותה עם אלמנטים של פרוג מלודי, הארד קור. אם להיות מדויק, האנשים האלו לוקחים הארד קור משולב בג'אז, אקסטרים מטאל משולב עם פרוג וגם מטאל מלודי מסורתי יותר, ומעבירים את הכול דרך מטחנה, התוצאה עלולה להישמע כבלגן לחלק, אבל יש בה איזה שהוא הגיון מעוות.
החל מהשיר הראשון, Brittle, אתם עלולים לחשוב שאתם בעוד אלבום פוסט-הארדקור אופייני, כשלפתע מגיחים אלמנטים של ג'אז, בשלב מסוים גם כאלו מאקסטרים מטאל, אפילו מבלאק, והסולן השואג פתאום מגלה שהוא דווקא יודע לשיר גם נקי ומלודי. השיר השני פתאום זורק פנימה אלמנטים של פולק שלהם באמת לא הייתם מצפים... אני לא יודע מה האירים המטורפים האלו לקחו, אבל אני לוקח חבילה מזה בבקשה.
הקטע האינסטרומנטלי שסוגר את האלבום, Imram, הוא קטע ארוך שזורק פנימה את כל המורכבות שההרכב מסוגל לו, כל זה בלי ליווי סולן, וגם כאן הם מוכיחים שמוזיקלית הם יכולים להטריף אותך לגמרי. אתה תמצא את עצמך נהנה מזה, אבל רק במצב רוח פתוח במיוחד.
פרוג מטאל הפך להיות מזוהה, בגלל להקות כמו Dream Theater, עם מוזיקה סופר מלודית, סופר מורכבת, שכוללת שירה גבוהה ונקיה, מקצבי תופים מורכבים ובלתי נגמרים, ותצוגת נגינת גיטרה מהירה כברק. ההרכב הזה מראה שפרוג זה בעיקר פרוגרסיב, כלומר ז'אנר שחושב קדימה, פורץ מסגרות מוזיקליות מקובלות, ובעיקר- מחדש.
זה עלול להיות לא קל לקבל את מה שהם עושים פה, אבל אי אפשר להכחיש שזה מקורי ורענן בתוך סצנה ששכחה מה משמעות המילים האלו.
אלון מיאסניקוב
