2007-11-11
הלהקה האמריקאית הזו מגיעה מפלורידה, בירת הדת' מטאל הקלאסי של ארה"ב, ולמרות שהם עושים מה שהיו כאלו שהיו מתארים כ Mathcore, אני מזהה בבסיסם דווקא דת' מטאל טכני מורכב, שלא היה מעליב את אותן להקות שהגיעו משם לפניהם.
כמו שאמרתי, קל יהיה להפנות את המוזיקה של הלהקה למחלקת ה Mathcore הכל כך פופולרית בזמן האחרון, אבל כמה דברים שהם עושים עם המוזיקה שלהם הופכים אותם ללהקה מעניינת יותר וטובה יותר לדעתי האישית. הדבר הראשון הוא שהם לא כותבים רק ריפים ומראים כמה טוב הם מנגנים, הם ממש עושים מוזיקה. למרות שכל שיר מכיל בערך 100 ריפים, רובם המוחלט מוצלח, עדיין יש בבסיס שיר של ממש, וזה כבר משהו שמקפיץ אותם מעל להרבה הרכבים אחרים.
שנית, למרות שהם באמת מזכירים הרכבים כמו Despised Icon או Ion Dissonance, השירה כאן לא מעצבנת כמו שהיא בשתי הלהקות ההן. הסולן נע בין צרחות דת' גבוהות לנהמות נמוכות יותר, ונשמע ברוטאלי ביותר, אבל לא מטריד, וזו כבר נקודת לזכות לאדם כמוני, שסובל לא מעט מכל מיני סולנים שצורחים ללא רחמים וללא טיפת הגיון מוזיקלי.
קשה בז'אנר הזה להתייחס לכל שיר בנפרד, אין להם ממש סממנים שאיתם אפשר להפריד בין כל קטע וקטע, אבל אפשר לומר שכולם טובים בסגנונם, כל אחד מכיל ריפים כתובים היטב ומנוגנים היטב ומקצבי תופים שיגרמו ללסת לצנוח. הם מהודקים ביחד בסאונד חם ומדויק, כזה שהוא לא מלוטש ונוצץ במיוחד, אלא נכון ללהקה, וכזה שדרכו אפשר לשמוע כל כלי וכלי, וכמו שאמרתי, האנשים כאן יודעים מה הם עושים ומה הם מנגנים.
דבר אחרון, הלהקה הזו היא להקה נוצרית באופן מוצהר וברור, אבל הם לא ממלאים את המילים שלהם באזכורים לישו ומשפחתו, הם משאירים את האמונה שלהם במובן פילוסופי יותר, ולא דוחפים לך את האמונות שלהם במורד הגרון. לאדם כמוני, רחוק מהדת עד כמה שאפשר, זה מבורך. אני לא מבין למה להקות מתעקשות למנוע ממך ליהנות מהמוזיקה שלהן בכך שהן הופכות למטיפים דתיים שעושים מטאל.
בקיצור, כל מי שאוהב מטאל קיצוני מורכב במיוחד ייהנה מהאלבום הזה, שתי מילים שהייתי בוחר כדי לתאר אותו הן אינטליגנטי ומרשים, וזה אומר הכול.
אלון מיאסניקוב
