ביקורות
2007-05-13
אני עדיין זוכר כשלפני כמה שנים שמעתי את אלבום הבכורה של להקת הפאוור מטאל הספרדית הזאת – Shadowland – ולא ממש התרשמתי. היה זה פאוור מלודי שנשמע יותר איטלקי מאיטלקי, שנכשל גם בגלל סולנית די חיוורת שלא ממש סחבה את השירים, וגם בגלל שלא היו בו שירים זכירים או חזקים באופן שנתן ללהקה הצדקה קיומית מיוחדת. אני מניח שזאת הסיבה שלא ציפיתי להרבה מהאלבום הזה, השישי של הלהקה, ואני חייב לומר שהופתעתי לטובה.
הם ממשיכים פחות או יותר באותו כיוון, פאוור מטאל מלודי שנשמע יותר איטלקי מאיטלקי, עם שימוש רב בקלידים שמזכיר לפרקים את
Rhapsody, אבל מה שהם עשו נכון - מלבד העבודה שהם גייסו סולן מטאל מוכשר בהרבה מאותה סולנית ששרה איתם בעבר, הם גם נתנו יותר דגש על כתיבת שירים טובים וחזקים ולא רק על פאתוס פאוור מטאל גרנדיוזי וחסר הצדקה.
שומעים את זה כבר מהשיר הראשון – The Chariot, שהוא בהחלט יותר האבי מטאל מסורתי מהפאוור מטאל מהסוג שהם עשו בעבר; עדיין יש קלידים, עדיין יש פזמונים גדולים, אבל יש משהו קליט יותר ופשוט יותר בדרך שבה הם בונים את השירים כאן, ואין ספק שזה עושה המון עבור ההרכב. הנוכחות של מעיין מקהלה נשית באזור הפזמון של השיר נותנת לו עוד איזה עומק שבטח לא מזיק במקרה הזה.
יש גם נטיות פרוגיות קטנות שבאות לביטוי לא רק בקלידים, אלא גם באלמנטים הניאו קלאסים, כמו אלו שבשיר The Moon, או בשיר Wheel Of Fortune, שמכיל כמה יסודות שהזכירו לי את
Kamelot, כולל עבודת גיטרות נהדרת שבהחלט מהווה את אחת הנקודות החזקות של הלהקה.
לסיכום, לא אלבום מטאל נצחי וקלאסי, אבל בהחלט אלבום מטאל מלודי טוב, ובהחלט מרשים בהתחשב בחוסר הייחוד של החומר המוקדם של הלהקה.
אלון מיאסניקוב
