2007-05-08
האמת שאין דבר יותר נדוש ומשומש מאשר להגיד על סינגר סונגרייטרים לסוגיהם שהם "התבגרו", אבל לאור הטקסטים באלבום החדש של Bright eyes, אין ביטוי אחר שיקלע למטרה.
Conor Oberst, שכותב ומקליט כבר מגיל 14, עובר מלספר לנו עוד ועוד ועל עצמו, לחשיבה גדולה יותר. הוא שכבר בגר וגדל תוהה עכשיו על העולם סביבו, על הדת, קפיטליזם, ובכללי, לאן הברווזים הולכים כשהאגם קופא.
אוברסט, שכנראה שבזמן שאני כותב את הביקורת הזאת, או בזמן אתם קוראים אותה, כבר מספיק לכתוב מספיק שירים לשלושה דיסקים ועוד דיסק של חומרים שלא נכנסו לשלושתם - גם הפעם מצליח להיות חד, לעיתים שנון ובעיקר יצירתי בטקסטים והשימוש בשפה להעביר את המסרים שלו.
הדיון הגדול הוא על רמת הטקסטים באלבום Cassadaga ; הניסיון להגדיל את הכתיבה מהרמה האישית לראייה רחבה של העולם לרגעים מולידה משפטים יפים אך גם לא מעט ריקנות. משפטים גדולים שבעיקר מרשימים ולא מסתירים מאחוריהם הרבה משמעות אמיתית כדוגמת I had a lengthy discussion about the power of myth with a post-modern author who didn't exist".
מבחינת סאונד והפקה, זהו כנראה האלבום הכי מדויק של Bright eyes. אם זה הקול הנשי ב- Make a plan to love me שמאזן את העוצמה שבו למרות שהעיבוד הכללי קצת דביק מדי לטעמי, ואם עיבוד כלי המיתר המצוין ב- Hot knives , הכול מתיישב יחדיו כדי ליצור כנראה את היצירה המוזיקלית השלמה ביותר של אוברסט עד כה.
השיר הפותח של האלבום, Clairaudients , הוא גם פסקת הפתיחה לנימת האלבום. "corporate or colonial the movement is unstoppable" והוא כנראה המסר החזק ביותר שיוצא מהאלבום עם תחושה של הציניות של ווטרס ב- The final cut . יחד איתו השיר Four winds שעסוק בלהיכנס בדת בקצב ניאו קאונטרי רוק. Classic cars, לשנייה הנוכחית לפחות, נשמע לי כאחת הבלדות האמריקאיות-מודרניות המתוקות ביותר, מהולה במודעות העצמית שלמדנו להכיר אצל קונור.
אפשר להסתכל על הכתיבה באלבום החדש שלBright Eyes כחלשה ביותר שלו עד היום, ואפשר להסתכל עליה כצעד קדימה לתוך סגנון בוגר יותר. וכמו כל דבר חדש, לוקח זמן להתמקצע ולמצוא את עצמך בו. חובה לזכור גם, שחלש אצל קונור הוא עדיין נחשב לחזק אצל אמנים אחרים, ולמרות שהתוצר הסופי הוא לא מה שאפשר לצפות, הוא רחוק מלהיות אכזבה.
רועי פוברצ'יק
