ביקורות
2007-02-25
הלהקה האיטלקית הזאת התחילה דרכה כלהקת קאברים ל-
Iron Maiden, ועדיין ניתן לשמוע את זה במוזיקה שלהם. הלהקה בינתיים פתחה קריירה משלה, וזה האלבום המלא השני שלה, מוזיקלית הם פנו לכיוון של פאוור מטאל מסורתי עם נגיעות לא קטנות של פרוג, אבל באופן די בולט אפשר לשמוע ש- Iron Maiden עדיין שולטים חזק בעניינים. זה בולט בשירה של הסולן, שעושה חיקוי ברוס דיקינסון מכובד ביותר, וממשיך עם כל ה- Harmony Leads המלודים ש- Maiden הקימו.
הסאונד של האלבום מלוטש, לא אדיר, אבל מספיק טוב למטרות הלהקה, והשיר הפותח – Alone On The Dark מכיל את כל אותם הגורמים שעושים את האלבום הזה למה שהוא - כלומר המלודיה הגרנדיוזית שאופיינת לפאוור מטאל איטלקי, אבל בשילוב עם כל אותם יסודות שלקוחים מ- Maiden. הסולן, אגב, מתברר כאחד הנכסים הגדולים של הלהקה הזאת.
YTT מתחיל עם קו מעניין של קלידים ועובר לשיר פאוור שבנוי חזק מאד על יסודות של פרוג, ניכר כי למרות האהבה של הלהקה למטאל מסורתי הם בהחלט שומעים לא מעט פרוג, וזה מתבטא גם במקצבים הלא פשוטים שהלהקה מייצרת.
שיר כמו Fused הוא עוד רגע יפה ללהקה, פאוור מטאל איטלקי אופייני יותר. בגדול זה רחוק מלהיות אלבום אדיר או בולט במיוחד, אבל אין ספק שזאת להקה אחת ששורשיה כלהקת קאברים רק תרמו לה, ואני מניח שרחוק יותר בעתיד הם יתרחקו יותר משורשי הקאבר, אבל כבר היום יש להם כמה דברים להציע.
אלון מיאסניקוב
