2007-02-20
הלהקה האמריקאית הזאת אולי הוציאה את האלבום הזה, אלבום הבכורה שלה, רק בשנה שעברה, אבל היא קיימת עוד משנות השמונים, עם דמו ראשון בשם Rise To Power שיצא ב- 1989, ואת הניסיון ניתן לשמוע בקלות במוזיקה שלהם, גם אם לאחר כמה הקלטות ראשוניות הלהקה בעצם התפרקה לתקופה ארוכה מאד.
מוזיקלית החבר'ה האלה עושים פאוור אמריקאי אולדסקול אמיתי, כזה שמזכיר את
Jag Panzer,
Metal Church וגם את
Cage, זה כבד, על סף הט'ראש חלק מהזמן, רק שהשירה היא כזאת שקשורה יותר למטאל מלודי, הסולן, קולין ווטסון, עושה פה יופי של עבודה, חלק מהזמן הוא שר בטון ביניים כבד, וחלק הוא עולה לצרחות שמזכירות את אלו של רוב האלפורד האגדי.
האלבום נפתח עם Mental Wars הכבד, יופי של ריפים, שירה חזקה ופזמון שנשאר בראש, הם לא מנסים לחדש או להחדיר שום מוטיב מודרני למוזיקה שלהם, וטוב שכך, את המוזיקה הצעירה כדאי להשאיר לצעירים, והחבר'ה כאן רחוקים מלהיות צעירים. ווטסון מתעלה על עצמו בשיר Life, יופי של עבודת גיטרה ושירה גבוהה שכאן מזכירה יותר מתמיד את של
Judas Priest.
שיר הנושא הוא מטאל אפי חזק עם ריף מהבולטים באלבום, הגשר שלפני הליד הוא יצירה בפני עצמו והליד מראה שהגיטריסטים של הלהקה בהחלט יודעים מה הם עושים, יש שירים שיותר נוטים להארד רוק, דוגמת Skin To Skin, וכאלו שמראים צד מהיר ואגרסיבי של הלהקה, דוגמת I Am Storm, שנותן בראש כמו שאנשים צעירים יותר היו רוצים לפעמים לעשות..
האלבום כולל גם גרסת כיסוי לשיר 'Till Death Do Us Apart, של להקת Breaker, להקתו של גיטריסט הלהקה ניק גיאנקוס, עוד הרכב אמריקאי וותיק מאד.
בסופו של דבר הלהקה המוכשרת הזאת מראה שזקנים בהחלט יכולים טוב יותר לפעמים, האלבום הזה הוא מטאל מלודי כפי שצריך לעשות אותו, בלי להתפשר על הכובד, ואני מקווה מאד שהפעם הם לא יתפרקו אלא ימשיכו, נראה לי שיש להם עוד עבודה לפניהם.
אלון מיאסניקוב
