2007-02-17
לא מזמן עשיתי סקירה על דמו בעל חמישה שירים,
"J.A.A.R" , של חמישייה גרמנית בשם Nitrolyt , ומאז שמתי עין על ההתקדמות שלהם – סיבה אחת לזה הייתה המילים המשעשעות בדמו והגישה הטובה למטאל והרוק של ימינו, והשנייה היא העובדה הפשוטה שמקורה של הלהקה הוא Leipzig בגרמניה (משם הגיעו אלינו
Disillusion, בין השאר). Nitrolyt היו נחמדים מספיק כדי לשחרר את האלבום רב-הציפיות Hollywood Death Scene לקראת סוף 2006, והספיקו כבר לקבל עליו תגובות חיוביות מאוד, אז הנה טייק נוסף על סצנת המוות ההוליוודית.
האלבום בעל שבע הקטעים הזה למעשה דומה יותר ל- EP, יש בו כמעט שלושים דקות (אם לא כוללים את שני הבונוסים מהופעה חיה) של גישה מודרנית לרוק ומטאל, אפשר אפילו להגיד ניסיונית; החבר'ה האלה מנסים בכל כוחם לשלב מורכבות של פרוג-מטאל, כבדות ואגרסיה של ט'ראש, אוברטונים של רוק אלטרנטיבי/גראנג' ורוק כבד פשוטו כמשמעו, תוך כדי התחמקות מתווית הנו-מטאל הכה-מבעיתה.
Sign Language הפותח מדגים את התזה הזאת היטב – הוא מתחיל בגרוב דמוי
Alice In Chains או
Godsmack , ממשיך עם פזמון מלודי (עם שטיחי קלידים ברקע) וקטע מעבר מהספרים ממש, ובגדול יש תחושה שהמבנה והחלקים בתוכו דומים, אולי קצת יותר מדי, דווקא לחומר של Disillusion.
לא במקרה יש דמיון בין המוזיקה של Nitrolyt לבין זאת של Disillusion – שתי הלהקות הקליטו באותם אולפנים (Salvation Recordings , הידועים במערך האומנים השונים שעבדו איתם, כמו
Dark Suns ואחרים), ושתיהן מנסות לרקוח קוקטייל מקורי מז'אנרים קיימים. הבעיה מתחילה כשכמה ברמנים מכינים את אותה הזמנה... רוב קטעי הקלידים מיותרים, יותר מדי השפעות
Dream Theater מוכנסות לשירים (כמו Soldiers המהיר והט'ראשי, ובמידה גדולה אפילו יותר ב- Haunted ), והסולן (האמריקאי במקור) Steve Wingard יכול להישמע לעיתים תלוש מהסגנון - אבל כל אלה רק עניינים מינוריים, שלא בהכרח צריכים להרחיק אתכם מהאלבום.
Nitrolyt מפצים על הפגמים הקלים האלה עם מטען חורג של ריפים מצוינים מגיטריסט הלהקה (והמוח מאחוריה כנראה) Sebastian Hupfer, שבולטים במיוחד ב- The Suffering הדרמתי ובקטע האינסטרומנטאלי והביזארי Russian Roulette , בו גם המתופף Georg Franz והבאסיסט Peter Hoffmann מראים את כוחם.
אין ספק שיש לניטרוליט את היכולת לרכב על גל הרוק/מטאל המודרני, במיוחד אם ימשיכו לכתוב שירים כמו שיר הנושא, אבל בעיקר בגלל שיש להם את הבסיס – כשרון ומיומנות טכנית. מספיק לראות את שני שירי הבונוס בהופעה חיה (Sign Language ו- J.A.A.S ) כדי להיווכח בכך סופית.
מה שהלהקה הזאת צריכה זה פחות או יותר מה שכל להקה עצמאית ומתחילה צריכה: לחתום בלייבל מבוסס, ולמצוא מפיק עם חזון על איזה סאונד יחמיא לחומרים של הלהקה. שני אלה נחוצים כדי לזקק אלבום טוב מהכישרון והיכולת שלהם, אלבום שממש ימצא את הפוטנציאל העצום שטמון בהם ויכניס את Nitrolyt לא רק לרשימת "להקות מ- Leipzig" אלא לרשימת "להקות טובות שזה ממש לא משנה מהיכן הן, הן פשוט טובות!".
עופר ויינר
