2007-01-28
אם אי פעם תהיתם מה היה קורה עם
Nevermore היו מגייסים לשרותיהם את
Yngwie Malmsteen, ואז מצרפים את
Rob Halford ועוד מספר סולנים מוצלחים, ואז מחליטים לנגן פרוג מטאל, אז הגעתם למקום הנכון בדמות אלבום הבכורה של Outworld.
הלהקה האמריקאית הצעירה הזאת מרשימה בכל דרך אפשרית, ואין להם צורך בשום Malmsteen כדי להצליח, יש להם את Rusty Cooley, גיטריסט צעיר וגאוני שפה מצליח להדהים בכל שיר ושיר, הוא אולי מנגן ליד בסגנון ניאו-קלאסי, אבל הריפים שלו מזכירים את Nevermore ו
Meshuggah ברגעים אחרים, והכתיבה שלו באלבום היא אחת היותר טובות ששמעתי בשנים האחרונות, ככל שלא אסתכל על זה, אין באלבום הזה ולו רגע חלש אחד.
החל מהשיר הפותח את האלבום – Raise Hell, הלהקה לא מורידה ומתפשרת לשנייה, כל שיר מכיל פשוט רצף של גאוניות מתפרצת בדמות יכולת נגינה מושלמת ובנייה נכונה של שירים. השיר הזה מזכיר את Nevermore ברגעים המוצלחים שלהם, והלהקה רק מרוויחה מזה שעל המיקרופון נמצא Kelly Carpenter, ששר גם באלבום האחרון של
Beyond Twilight. לבחור יש אחד המנערים הטובים שיש, ובכל שיר הוא מכניס צבע אחר, חבל שעל פי הדף שצורף לדיסק, הוא כבר לא חלק מהלהקה כיום.
בין כל הקטעים המבריקים, יש מבריקים יותר, השיר War Cry הוא דוגמא אחת טובה, שיר שקרוב יותר למטאל מסורתי מהפרוג שבולט ברוב האלבום, וכאן Carpenter עושה את חיקוי ה- Rob Halford הטוב ביותר שלו, אני חוזר בשנית – המנער שלו פשוט בלתי נקלט. מעבר לזה בולטת עוד תכונה חיובית של Cooley, האדם שכותב את כל החומרים של הלהקה – הוא יודע לכתוב שיר. בשעה שיש המוני גיטריסטים צעירים שם שיודעים לעשות איזה Shredding מרשים, הבחור יודע לרסן את עצמו כדי לכתוב שיר מוצלח, וזאת תכונה נדירה מידי.
השיר Prelude To Madness כן נותן ביטוי לנגינת הליד של Cooley, זה ליין פשוט של פסנתר על נגינה ניאו-קלאסית טרגית ומרטיטה, הקטע הזה מתחבר עם Grey Tide, שיר מוקלט מחדש מהדמו של הלהקה, שבמקור נקרא Concentration Camp, אתם יכולים להבין מהו הנושא של השיר.
מבחינה מוזיקלית זה אחד מקטעי הפרוג הטובים באלבום, 9 דקות של הברקות מורכבות.
אני לא יכול להדגיש זאת מספיק, זה אחד מאלבומי המטאל הטובים ששמעתי השנה, אין בו רגע חלש. כל מי שחושב שיש לו ולו קצה של טעם מוזיקלי סביר חייב לתת לאלבום הזה הזדמנות.
אלון מיאסניקוב
