ביקורות
2007-01-27
אני אתחיל עם הברור מכל: העטיפה של האלבום הזה היא אחת המכוערות ביותר שראיתי באלבום מטאל כל שהוא מזה הרבה זמן; הציור של הילדה הקטנה והסקרנית שבוחשת לה בעצמות היה יכול לשבת יפה באלבום של Bjork, אבל באמת, לא באלבום מטאל.
מבחינה מוזיקלית הלהקה הפינית יוצרת שילוב של דת' מלודי עם יסודות של פולק וגם מוזיקה גותית, הם מנגנים לא רע, גם אם לא מבריק, אבל הם מנסים לגעת ולשלב הרבה יותר גורמים מכפי שיכול היה לעבוד לטובתם, ולמרות שהאלבום רחוק מלהיות גרוע, הוא בהחלט מבולבל ולא מצליח להרשים יותר מידי.
השיר הראשון כבר זורק את הלהקה למחוזות לא ברורים, ריפים של גות', ואז שירה נשית, ופתאום גראול גברי, ברור כי הלהקה לא ממש יודעת מה היא רוצה לנגן, אז היא מנגנת את הכול. יש גם יציאות לפולק ושירה גברית נקייה, וזה כבר באמת הופך להיות לסלט פינלנדי לא טעים במיוחד כשהכול מוכנס לתוך שיר אחד.
יש רגעים שמצילים את המצב, כמו השיר Triumph And Loss, שבו הלהקה בונה על ריף גות'י משהו עם שילוב הדת' המלודי שלה, משהו בכיוון של
Eternal Tears Of Sorrow הפינים, רק ששוב, שיר אחרי זה הם כבר מחדירים את כל שאר המרכיבים שלהם לתבשיל הקודח.
חבל, זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל הלהקה הזאת, באלבום שהוא כבר השלישי שלה, פשוט מנסה יותר מידי. זה לא אלבום רע, אבל הוא רחוק מלהיות טוב.
אלון מיאסניקוב
