2007-01-11
לפני כמה זמן, נשאל דייב גרוהל בראיון האם אי פעם יבצע קאוור לנירוונה. הוא מיהר להגיד שלא, ושיש דברים ששיכים לתקופה שלהם ואין מקום להוציא אותם מהקונוטציה המקורית. אותה תשובה מיושמת על ההופעה האקוסטית של הפו פייטרס. שלעומת אותה הופעה של נירוואנה שלוותה בקצת תחושה של טקס פרידה, היא חגיגה ופיאור של המוזיקה של גרוהל וחבריו. בזכות הגרסאות האקוסטיות המעובדות היטב אפשר להתאהב מחדש בעצמות החשופות של השירים של הפו פייטרס.
ההופעה ב- Panages theater בהוליווד אותה בחרו הפייטרס לתעד היא חלק מסבב הופעות שכולו סט אקוסטי. העיבודים החדשים בעיקר מחמיאים לשירים, גם לאלו שמלכתחילה היו בגוון המתאים (Next year, Another round) וגם לאלו שהרבה פחות צפויה להם גרסא כזאת (Times like these, Best of you). בכלל, יש לציין שיש פה תיעול של האנרגיות שפעם כיוונו לעוצמת רעש וצרחות אל עוצמתיות רגשית חזקה לא פחות. לכל אורך ההופעה יש תחושה אמיתית של אינטימיות לעומת גרנדיוזיות נעימה, עם סאונד מצויין ומיקס מעולה לאלבום הופעה.
הגרסאות האקוסטיות יכלו להילקח לשני כיוונים - הכיוון הבנאלי, כמו להפוך את השירים שלהם למעין ערב שירי מדורות מנוגנים היטב, או פורמט מחודש שעדיין תופס את חומות הסאונד שמאפיינות את הלהקה. הפו פייטרס בחרו בדרך השנייה, ועשו את זה בהצלחה בעזרת עיבודים חדשים ומגובשים. בשביל העיבודים הפייטרס מצרפים אליהם עוד 6 חבר'ה שמביאים תגבור בקולות, בכינורות, קלידים שונים, גיטרות נוספות, הרמוניקה, ועוד פרקשנס אקוסטיים. כל אלו מנוצלים בחוכמה וברגש רב ומעניקים נפח ואופי חדש ללהיטים המוכרים של הלהקה.
תמיד יש סיכון מסוים בלהביא שירי רוק לתוך הפורמט האקוסטי. מאין התפשטות מכל מה שיכול להסיח את הדעת מחוסר מקוריות או פשוט נדושות. במקרה הזה יש הוכחה חוזרת ומתמדת למלודיות היפות שגרוהל כותב. כמו בדיסק האחרון שלהם, In Your Honor, אפשר לגלות כמות רגש עצומה בקול שלו, הפורמט הרגוע הזה אפילו גורם לו להישמע במיטבו.
השיר הפותח Razor מתחיל עירום לנוכח הריף גיטרה והשירה בלבד והבנייה המצוינת לסוף האורגזמי שמגיע עם כל הלהקה. My hero הוא שיר מצוין כבר הרבה זמן, שמקבל ביצוע מצמרר לטובה שאולי סוף סוף חושף את הרגש האמיתי מאחוריו. המלודיות הקוליות של דייב ופטרה היידן בסוף Big me נותן נפח קצת דואטים דמויי שנות החמישים. Cold day in the sun נהייה אפילו יותר כיפי מהמקור שלו. Times like these , שהוא כנראה אחד השירים הטובים ביותר של הלהקה, זוכה לגרסא שונה מאוד מהמקור ועדיין לא מאכזבת. Everlong נשאר מצוין ומנצח, שאגות הקהל בכל רגע נתון מראות שגם הנוכחים היו שבעי רצון.
הבחירה לשחרר הופעה אקוסטית בשלב הזה של הקריירה של הפו פייטרס היא בחירה מצוינת. הביצוע שלה אפילו מתעלה על כל ציפייה שהייתה לי מהאלבום וכנראה מספקת הוכחה לזה שזוהי להקה מצוינת מכל הבחינות. עיבודים שנעים בין חזקים מאוד למרגשים מאוד, אווירה חיובית בכל רגע נתון, וקהל משולהב הופכים את הדיסק הזה לחוויה מהרגע שלוחצים play ועד שהשיר האחרון נגמר. שבדומה לאלבום של נירוואנה, גם פה יש בית ספר להופעות אקוסטיות.
רועי פוברצ'יק
